Page 273 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A
P. 273

‫‪Pg: 273 - 9-Front 21-10-20‬‬

‫ימי השופטים‬

                    ‫פרק כח‬

           ‫ְצ ָל ְלפֹו ִנית‬

‫הרוח הקלילה נושבת בין השיבולים‪ ,‬מעלה ניגון בכנפיה‪ .‬מרבד‬
‫הזהב כמרקד לצלילי הרוח‪ .‬ציפורי שיר מפזמות‪ ,‬מלקטות חיטים‬
‫ומרחפות אל עבר העצים המגדרים את השדה בנחלת דן‪ .‬מנוח‬
‫מהלך לאיטו שקוע במחשבותיו‪ ,‬המשא הכבד התלוי על לוח ליבו‬
‫מכביד את הילוכו‪ .‬הוא נאנח עמוקות‪ ,‬מנסה להעלות בדעתו מהי‬
‫הדרך הנכונה שבה אמור הוא לפעול‪" .‬כבר כמעט עשר שנים חלפו‬
‫מאז נשאתי את אשתי ועדיין לא זכינו להיפקד"‪ ,‬חושב לעצמו‪.‬‬
‫"האם אני אמור לתת ל ְצ ָל ְלפ ֹו ִנית גט? יודע אני כי מחמת שהיא‬
‫עקרה אין אנו זוכים בילדים‪ .‬אפילו שהיא סוברת כי הסיבה תלויה‬
‫בי‪ ,‬אולי הסיבה היא כי לקחתי אישה משבט יהודה ולא משבט דן‪,‬‬
‫משפחתי‪ ."...‬מנוח נעצר‪ ,‬מתכופף כלפי הקרקע‪ ,‬מתבונן בארבעה‬
‫גורי עכברים קטנים המכורבלים אחד בתוך השני‪ ,‬חיוך עצוב עולה‬

                   ‫על שפתיו‪" ,‬גרוע ובזוי אני מעכבר"‪ ,‬אומר לעצמו‪.‬‬
‫הוא ממשיך בדרכו‪ ,‬מתבונן אל שפת היער‪ ,‬והנה שיירה של לוחמי‬
‫פלשת נראית מרחוק‪ .‬מנוח משתטח על הארץ‪ ,‬מנסה להתחבא‬
‫מהלוחמים המציקים‪ .‬הוא רואה את הלוחמים ממשיכים בדרכם‬
‫ואומר‪" :‬אוף‪ ...‬מה יהיה איתנו? הפלישתים החלו להתהלך בארץ‬
‫כאילו היא שייכת להם‪ .‬מאז נפטר ַע ְבד ֹון בן ּה ְלל ה ָּפ ְר ַע ּת ֹו ִני‪ ,‬החלו‬
‫הפלישתים להיכנס לתוך הארץ‪ ,‬בהתחלה‪ ,‬באמתלה שהם באים‬
‫לסחור איתנו‪ ,‬ועכשיו החלו להעביר חיילים ממקום למקום‪ .‬שמונה‬
‫שנים היה ַע ְבד ֹון שופט‪ ,‬ולפניו שפט ֵא ְיל ֹון ה ְזב ּול ֹו ִני עשר שנים‪,‬‬

‫‪273‬‬
   268   269   270   271   272   273   274   275   276   277   278