Page 121 - YAD VASHEM-rapaport book.YAD VASHEM-rapaport book.1A
P. 121
Pg: 121 - 4-Front 21-04-26
השיבה לַרטנָה ,קיץ 1944
גרנו הרי באמצע העיר ,ואני רואה — בתים אין.
אז אני אומר" :אברום ,איפה היה הבית שלי?"
והוא עונה" :פה ,אנחנו עומדים".
אני ,שהכרתי כל אבן בעיר ,כבר לא ידעתי .הבטתי סביבי.
(ריאיון עם יחזקאל קוטלר ,אביב )2011
העיר ַרטנָה שוחררה ,וסמל קוטלר ,שהחלים מפצעיו ,התפתל כל הלילה
במיטתו .עם עלות השחר קם ופסע בעזרת קביו לאורך המחלקה עד
שהגיע לשער בית החולים בסימ ַיאטץ' .ברחבת הכניסה הבחין באישה
צעירה ופעוט בזרועותיה .משהו במראה שלהם תפס את מבטו אבל
צינת השחר השיבה אותו לחדרו .הוא נח במיטתו אך המחשבות שָבו
וייסרו אותו .התרגשות וחרדה עוררו מחדש את שרירי גופו ,והשינה
הייתה ממנו והלאה .הוא קם שוב אחר כך ,מיהר לאכול ופנה לצאת
שנית לשער בית החולים ,לחפש קצה חוט שישיב אותו הביתה .הוא
התקדם בקפיצות ונעצר ,נע ונבלם ,עד שהגיע אל רחבת השער של
בית החולים .ברחבה ראה שוב את האישה הצעירה שעמדה שם קודם,
מתהלכת אנה ואנה ותינוק בזרועותיה .הפעם אזר עוז ודידה לעברה.
"זִ'ינדוּברי" (בוקר טוב) ,חייך ובירך אותה בפולנית" .התינוק שלך?"
התעניין ,והצעירה הנהנה שכן .הם החליפו כמה מילות נימוסים,
והשיחה הקצרה תמה .היום עבר והלילה בא ללא עצימת עין .למחרת,
דרוך וסקרן ,נמשך שוב לפתח בית החולים ,שם פגש שוב את הצעירה
121
