Page 150 - YAD VASHEM-rapaport book.YAD VASHEM-rapaport book.1A
P. 150

‫‪Pg: 150 - 5-Back 21-04-26‬‬

‫כמה מחבריו היהודים‪ ,‬וכשעזבו אחרוני מכריו‪ ,‬פנה עם זוג הידידים‬
‫שהתגורר עימו למשרדי הממשל הרוסי לבקש דיור קבע בשבילם‬
‫ובשבילו‪ַ .‬חס ֶקל הסביר לפקידים כי הוא מתגורר בבית בלּוצק ומבקש‬
‫אישור רשמי להמשיך להתגורר בדירתו בקביעות‪ 3.‬הוא מסר במשרדי‬
‫הדיור הציבורי את כתובת הבניין שבו גר‪ ,‬והובטח לו כי אישור יתקבל‬
‫בהקדם‪ .‬הבטחה באה והבטחה חדשה ניתנה‪ ,‬אך האישור לא התקבל‪.‬‬
‫יום אחד הבין ַחס ֶקל כי הפקידּות הביורוקרטית מאיטה את הטיפול‬
‫בעניינו ואמר‪" :‬לא אגיע לכאן עוד; כאשר יהיה הצו מוכן‪ ,‬הביאו אותו‬
‫לביתי‪ .‬הנה‪ ,‬בכתובת הזאת אני גר"‪ .‬עוד הוסיף‪" :‬ואם לא יגיע הצו‪,‬‬
‫נדבר"‪ .‬בתור נכה מלחמה נהפכה דרישתו לזכות חוקית‪ 4,‬והפקידה‬
‫שטיפלה בעניינו מסרה לידו צו חתום המאשר לו להתגורר בדירה‪.‬‬
‫הוא הביא אותו ללשכת ראש העיר — שם נרשמה פנייתו הראשונה‬
‫שבה כתב כי הוא חייל נכה שהגיע מבית חולים צבאי ונותר ערירי‬
‫לאחר שכל בני משפחתו וביתו אבדו במלחמה‪ .‬הוא הושיט את הצו‬
‫ואת הפנייה למזכירה‪ ,‬וזו נכנסה עם ההפניה ללשכת ראש העיר‪.‬‬
‫עד מהרה שבה אליו הפקידה ואמרה לו שראש העיר מזמין אותו‬
‫לשיחה‪ .‬בשיחה שאל ראש העיר כמה שאלות ונתן בידי ַחס ֶקל מכתב‬
‫שהפנה אותו למחסן שיקבל בו בגדים ונעליים‪ .‬כשראה ראש העיר‬

‫ללא אישור כזה היה חשוף לתביעות של אנשים אחרים שהיו יכולים לבקש להיכנס‬             ‫‪	3‬‬
                                                                          ‫למבנה‪.‬‬  ‫	‪4‬‬

‫לנושא ההתנהגות המיוחדת של ותיקי המלחמה כאנשים שחשו שיש להם זכויות‬
‫מיוחדות משום שהשתתפו במלחמה ראו ‪Mark Edele, “Soviet Veterans as an‬‬
‫‪.Entitlement Group, 1945–1955,” Slavic Review 65 [1] (2006), pp. 111–137‬‬
‫נכי המלחמה הרגישו שהם זכאים ליחס מועדף יותר מוותיקי מלחמה רגילים‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬העובדה שבני משפחתו נספו בשואה לא תמיד יכלה לשמש לזכותו‬
‫של הפונה בשל האנטישמיות ששררה בשטחים המשוחררים‪ ,‬ובכלל זה הפקידות‬
‫הסובייטית אחרי המלחמה; על כך ראו ‪Mordechai Altshuler, “Anti-Semitism in‬‬

‫‪Ukraine Towards the End of the Second World War,” Jews in Eastern Europe‬‬

                                                       ‫‪.3 [22] (1993), pp. 40–81‬‬

                           ‫‪150‬‬
   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154   155