Page 123 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 123 - 8-Back 21-06-15‬‬

‫שקשאיםק ‪:‬הרדס ‪123‬‬

‫פתח האוזן מוליך לחלל האוזן החיצונית שעור התוף שקוע‬ ‫קיר ואפילו זכוכית‪ .‬מאחר ששטח הכפתור כה קטן והוא נישא על זיף‬
‫עמוק בתוכו (בניגוד למצב‪ ,‬למשל‪ ,‬בחרדונים‪ ,‬שבהם עור התוף‬ ‫המכופף לפי הצורך‪ ,‬הוא פוגש במצע המחוספס (לרבות לוח זכוכית)‪,‬‬
‫נמצא במישור העור הכללי)‪ .‬חוש השמע רגיש מאוד‪ ,‬בין היתר‬ ‫משטחון קטן שאליו הוא מתהדק בלי רווח‪ .‬ההצמדה האיתנה מתפתחת‬
‫הודות למנגנון תיווך והגברה משוכלל של האוזן התיכונה‪.‬‬ ‫בזכות כוחות פיזיקליים שמתקיימים רק בין גופים מוצקים המהודקים‬
‫אבל תחום התדרים הרגיש מוגבל בערך ל־‪ 2,000-500‬הרץ‬ ‫היטב‪ ,‬הודות לזה שלשכבת המולקולות השטחית שלהם יש תכונות‬
‫של נוזל [‪ .]772 ,177 ,36‬באבקוע המנגנון הזה נעשה תפקודי רק מרגע‬
‫[‪.]1633‬‬ ‫חשיפת הזיפים בזמן הנשל עוקב הבקיעה [‪ .]1252‬מנגנון ההצמדה אינו‬
‫פועל כהלכה אם המצע מורטב במים‪ ,‬ומכאן התפתחה שיטה ללכידת‬
‫השמיעה רגישה יותר בשממיות גדולות מאשר בקטנות‪ ,‬בין שמדובר‬ ‫שממיות שוכנות סלע — בהתזת מים‪ .‬השפעת ההרטבה נחקרה לאחרונה‬
‫בהבדלי גיל ובין שבהבדלים בין מינים‪ .‬להלכה סביר שבחיות בעלות‬ ‫מבחינה מדעית [‪ .]1392‬כריות הצמדה היו בשממיות כבר בקרטיקון‬
‫תקשורת קולית למין גדול תהיה שמיעה רגישה יותר‪ ,‬כי במין גדול צפוי‬ ‫התחתון‪ ,‬לפני כ־‪ 100‬מיליון שנים‪ ,‬לפי רגל של שממית צעירה קבורה‬
‫שבטבע המרחקים בין פרט לפרט יהיו גדולים יותר מאשר במין קטן‪ ,‬אך‬
‫בענבר שנתגלתה במיאנמר [‪.]166a‬‬
‫עניין זה טרם נחקר כהלכה בשממיות [‪.]1614‬‬
‫איור ‪ .64‬תצלומי מיקרוסקופ אלקטרוני סורק מתחתית כריות הצמדה של‬
‫הזנב רבגוני מאוד בצורתו — יכול להיות דק מאוד‪ ,‬עבה‬ ‫מניפנית מצויה (‪ .)Ptyodactylus guttatus‬משמאל‪ :‬מרכז המניפה של אצבע‬
‫מאוד‪ ,‬מורחב ושטוח ועוד‪ .‬ברוב המינים הזנב שביר מאוד‪,‬‬
‫ויכול להישבר ולהתנתק במישור של חוליה כלשהי‪ ,‬הודות‬ ‫אחת של פרט בוגר‪ ,‬הדפדפים נושאים יער של זיפים‪ .‬ק"מ = ‪ 250‬מיקרומטר‪.‬‬
‫ל"מישור האוטוטומיה" החוצה כל חוליה‪ .‬אחרי קטיעת הזנב‬ ‫מימין‪ :‬קצוות זיפים אחדים בפרט צעיר‪ .‬כל זיף מפוצל לאלומת ענפים‪ .‬ק"מ =‬
‫או מקצתו חלה רגנרציה‪ .‬ברוב המינים הזנב המחודש נבדל‬
‫‪ 10‬מיקרומטר‪ .‬צילם‪ :‬ה' רוזנברג [‪.]1252‬‬
‫מהמקורי בצורת הקשקשים והצבע [‪.]1580‬‬
‫העין חסרת עפעפיים ומכוסה ב"משקף" (בסוגים אחדים — שאינם‬
‫במינים מעטים מערכת האוטוטומיה מצומצמת לחוליה או שתיים‬ ‫בארץ — יש עפעפיים)‪ .‬המשקף מתפתח בעובר השממית משני העפעפיים‪,‬‬
‫בבסיס הזנב ולשממית הברירה לאבד את הזנב בשלמותו או לוותר על‬ ‫העליון והתחתון ביחד (בניגוד למקובל בקשקשאים בעלי משקף אחרים‪,‬‬
‫אמצעי המילוט הזה‪ .‬בארץ זה המצב בישימוניות [‪]1527 ,1524 ,1519‬‬ ‫שבהם הוא מתפתח מן העפעף התחתון [‪ .]780 ,779‬האישון מאונך בדרך‬
‫כלל (בכל המינים הישראליים)‪ .‬בסוגים רבים במצבו המכווץ ביותר —‬
‫(איור ‪.)55‬‬ ‫באור חזק — את האישון מייצג טור של ארבעה נקבים זעירים‪ ,‬הודות‬
‫לרוב השממיות יש "צבעי הסוואה"‪ :‬צבען אפור‪ ,‬חום‪ ,‬צהוב וכיו"ב‬ ‫לצורה החרוקה של הקשתית‪ .‬מקובל היה לחשוב שהאישון הזה מתפקד‬
‫עם דגם כהה יותר או בהיר יותר‪ ,‬בהתאמה ניכרת לצבעי בית הגידול‪.‬‬ ‫כך שכל נקב פועל כצמצם מכווץ של מצלמה למתן תמונה חדה‪ ,‬וריבוי‬
‫במינים רבים הזנב צבוע בטבעות כהות ובהירות לסירוגין‪ .‬רוב השממיות‬ ‫הנקבים יוצר השלכות חופפות על הרשתית להבהרת התמונה‪ .‬אבל מחקר‬
‫מחוננות בכושר מה לחילוף צבעים‪ ,‬ובמינים מסוימים כושר חילוף הצבעים‬ ‫חדש יותר טוען שהפעולה הפוכה‪ :‬כשהאישון מכווץ באור יום ומייצגים‬
‫אותו ארבעה נקבים‪ ,‬אלה פועלים כמו זוג הנקבים בדסקית שיינר‪ .‬ארבע‬
‫ניכר‪ .‬דו־פרצופיות מינית בצבעים נדירה בשממיות‪.‬‬ ‫התמונות מתלכדות על הרשתית רק בעבור עצם שנמצא במרחק שאליו‬
‫במינים מסוימים אפשר לזהות את הזכרים לפי נוכחות של שורה‬ ‫ממוקדת העין‪ .‬עצמים קרובים יותר או רחוקים יותר משליכים על הרשתית‬
‫רוחבית של קשקשים נקובים בגחון לפני הביב (‪ )preanal pores‬או‬ ‫רביעיות של דמויות‪ ,‬כלומר תמונה מטושטשת‪ .‬כך השממית מקבלת‬
‫לפעמים לאורך הירך (‪( )femoral pores‬איורים ‪ .)171 ,133‬במינים‬ ‫באור יום הערכה מדויקת של מרחק המטרה שלה‪ .‬לעומת זאת בחשכה‬
‫אחרים‪ ,‬הנקבים הללו נמצאים גם בנקבה ויש מינים שבהם הנקבים‬ ‫האישון מתרחב להכנסת אור רב יותר (כבמצלמה) ואז‪ ,‬בגלל גודלו‪ ,‬אין‬
‫נעדרים כליל‪ .‬בעונת הרבייה אפשר לזהות את הזכרים של רוב המינים‬ ‫משרעת רחבה של עומק המוקד ושוב המיקוד מעיד על המרחק [‪.]1078c‬‬
‫לפי התפיחה הזוגית בתחתית בסיס הזנב — מקום איברי ההזדווגות‪.‬‬
‫ברוב סוגי השממיות‪ ,‬יש בבסיס הזנב (צד ונטרלי) זוג שקים פוסט ָאנָלִיים‬ ‫בחושך האישון מתרחב עד לעיגול שלם ובזאת שטחו גדל פי‬
‫(‪ )post-anal‬שתפקידם אינו ידוע; בזכרים‪ ,‬פתחיהם נתמכים על ידי‬ ‫‪ .300-200‬מידת התרחבותו בהתאם לעוצמת האור שונה במינים‬
‫שונים‪ ,‬בתלות במידה שבה הם ליליים או יומיים [‪,567a ,566‬‬
‫עצמות פוסטאנליות (אחת לכיס)‪.‬‬ ‫‪ .]569 ,568‬העין גדולה יותר (יחסית לגודל הראש או לגודל‬
‫הגוף) במינים ליליים מאשר ביומיים‪ ,‬ובמינים שוכני קרקע‬
‫מיון ותפוצה‪ :‬השממיות קטנות בדרך כלל‪ :‬עד ‪ 150‬מ"מ אורך כולל‪.‬‬ ‫יותר מאשר במינים מטפסים‪ ,‬אולי בשל האתגרים המיוחדים‬
‫הגדולות שבהן (מינים מעטים) מגיעות ל־‪ 300‬מ"מ‪ .‬הגיוון והשונות‬ ‫של ראייה על פני הקרקע‪ ,‬בהשוואה לראייה מנקודת תצפית‬
‫הקיצוניים של מבנה הגוף ואורח החיים בקרב השממיות דירגו אותן‬
‫כעל־משפחה ‪ Gekkota‬שבה יש כמה משפחות ותת־משפחות‪ ,‬והחוקרים‬ ‫מורמת [‪.]1619 ,1596 ,1529‬‬
‫חלוקים בדבר הסדר האבולוציוני בין הקבוצות [‪ .]1260‬ברם‪ ,‬כל המינים‬
‫שבארץ שייכים למשפחת ‪ Gekkonidae‬ולתת־משפחת ‪Gekkoninae‬‬
‫[‪ .]732‬במשפחה הזאת לבדה יש ‪ 88‬סוגים ו־‪ 930‬מינים (לפי סקירה משנת‬
‫‪ .]223[ )2002‬התפוצה הכוללת של ה־‪ ,Gekkota‬וכמעט לגמרי של‬
‫משפחת ‪ ,Gekkonidae‬היא קוסמופוליטית באזורים החמים‪ :‬בצפון עד‬
‫‪ 45ºN‬בקירוב בעולם הישן ועד ‪ 35ºN‬בעולם החדש; ובדרום עד ‪45ºS‬‬
‫בקירוב‪ .‬סביר שהגבלתן לאזורים החמים יחסית קשורה באורח חייהן‬
‫הלילי‪ ,‬שמגביל את נגישות חום השמש‪ .‬רוב המינים חיים באזורים‬
‫הטרופיים‪ ,‬ובעיקר באזור האוריינטלי‪ .‬מידע רב על המינים שבישראל‬
‫מצוי בספרים מיוחדים על השממיות של אפריקה [‪ ]960‬ושל אסיה [‪.]1408‬‬

‫אורח חיים‪ :‬השממיות חדרו לרוב הביוטופים היבשתיים‪ :‬יש‬
‫שוכנות עצים‪ ,‬יש החיות על פני סלעים ובסדקיהם (או באופן‬
‫משני גם בבתים) ויש שוכנות קרקע (ומקצתן מוגבלות לחול)‪.‬‬