Page 96 - MOSAD BIYALIK-zochalim.MOSAD BIYALIK-zochalim.1A

‫‪Pg: 96 - 6-Front 21-06-15‬‬ ‫‪96‬‬
‫הזוחלים של ארץ ישראל‬
‫צב–יבשה מצוי ‬
‫‪Testudo graeca Linnaeus,‬‬
‫‪1758‬‬ ‫איורים ‪114 ,106-99‬‬

‫צב–יבשה מצוי‪ ,‬זכר מקיסריה‪( HUJ-R 988 ,‬אך יש שונות רבה במגיני הראש)‪.‬‬

‫מפת ממצאים‪ :‬צב–יבשה מצוי (בלי הבחנה בתת־מינים)‪.‬‬ ‫שמו המדעי של הצב הזה מטעה‪ .‬הוא נקרא ‪ ,graeca‬כביכול על שם‬
‫יוון‪ ,‬לא משום שנתגלה ביוון — במקור ליניאוס תיאר אותו מצפון־מערב‬
‫תפוצה בעולם‪ :‬דרום אירופה (בשני אזורים מרוחקים זה מזה‪ :‬דרום ספרד‬ ‫אפריקה — אלא משום שדגם התווים השחורים על שריונו הזכיר לליניאוס‬
‫והאיים הבלאריים‪ ,‬ודרום־מזרח הבלקן); מערב אסיה (מאנטוליה מזרחה‬
‫דרך הקווקז עד איראן‪ ,‬ודרומה דרך סוריה ולבנון לישראל וירדן); צפון‬ ‫אותיות יווניות‪ .‬אך ראו נא המבוא לסוג‪ ,‬למעלה‪.‬‬

‫אפריקה (ממרוקו עד לוב) [‪.]597a‬‬ ‫תיאור‪ :‬מעבר לתיאורי המשפחה והסוג‪ ,‬אורך השריון המרבי ‪ 360‬מ"מ (לא‬
‫בישראל; הפרטים הגדולים הם מצפון לתחום התפוצה‪ ,‬כגון בולגריה)‪.‬‬
‫תפוצה בארץ‪ :‬בצפון ובמרכז‪ ,‬על פני קרקעות שונות‪ .‬הפיתוח בחולות‬ ‫במבוגרים חלקו האחורי של שריון הגחון בעל כושר תנועה מסוים‪ .‬עם‬
‫החוף גרם לנסיגתו שם [‪.]1161b‬‬ ‫הגדילה הטבעות השנתיות שבלוחות השריון מיטשטשות כך שצבים‬
‫גדולים נראים חלקים‪ .‬לוח הזנב בדרך כלל פרטי (לא זוגי)‪ .‬הראש מכוסה‬
‫תת–מינים‪ :‬מחקר מקיף של צב היבשה המצוי ברחבי תפוצתו העולמית‪,‬‬ ‫במגינים שגבולותיהם ניכרים; הבולט שבהם הוא מגן מצח גדול‪ ,‬לפעמים‬
‫שנסמך על דנ"א מיטוכונדריאלי‪ ,‬הכיר בשישה תת־מינים‪ .‬מתוכם‬ ‫מחולק‪ .‬בלסת התחתונה רק מגן אחד גדול במיוחד‪ .‬עור התוף ניכר‪ .‬בצד‬
‫)‪ Testudo graeca terrestris (Forsskål,1775‬נפוץ מדרום אנטוליה‬ ‫הקדמי של הרגל הקדמית (הנראה במצב התכנסות בשריון) יש ארבעה‪-‬‬
‫ומזרחה‪ ,‬דרומה עד לישראל [‪ .]1148 ,597b‬אך לאור השונות המורפולוגית‬ ‫חמישה (ולעיתים רחוקות שישה) טורים בלתי סדירים של קשקשים עבים‬
‫העצומה של המין באזורנו [‪ ]1440a ,1146‬והעובדה שמישראל נבדקו‬ ‫מרועפים שונים בגודלם‪ .‬בצד האחורי של הירך בולט קשקש גבשושי‬
‫במחקר האמור רק צבים מראש העין ומבית צבי שבמערב הכרמל‪ ,‬המסקנה‬ ‫חרוטי כעין דורבן‪ ,‬לפעמים מיוצג על ידי זוג או שלישיית קשקשים‪.‬‬
‫בישראל הסימן המכריע הזה נעדר רק במקרים חריגים [‪ .]1548b‬אין קוץ‬
‫הזאת מותירה ספקות בייחוד בשתי נקודות‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬הצבים של רמת הגולן שונים מאוד מאלה של ארץ ישראל‬ ‫קרני דמוי טופר בקצה הזנב [‪.]348‬‬
‫המערבית בשלוש תכונות נפרדות‪ :‬הם גדולים יותר‪ ,‬כהים יותר ומחוספסים‬ ‫הצבע חום או חום־צהבהב; בשריון הגב כל לוח בעל שוליים‬
‫יותר [‪ .]1368‬הם הוכללו באותו התת־מין אך לא נדגמו במחקר האמור‪.‬‬ ‫שחורים (לפחות בחלק מהיקפו)‪ ,‬וכתם שחור במרכז כל אחד מהלוחות‬
‫גודלם עשוי לנבוע ממפל גודל גיאוגרפי צפוני־דרומי בהתאם לכלל‬ ‫הגדולים יותר‪ .‬שריון הבטן משויש או מוכתם בלי סדר גיאומטרי בגוון‬
‫ברגמן שתקף בצבים (בניגוד לקשקשאים) [‪ .]1265 ,166b‬הצבע הכהה‬ ‫שחרחר (שטח ניכר) על רקע חום־צהבהב‪ .‬יש שונות עצומה ברוחב‬
‫עשוי להיות התאמה סביבתית בדרך כלשהי — התאמה גנטית‪ ,‬תהליך‬ ‫המרכיבים השחורים‪ ,‬הן בגב הן בגחון‪ ,‬בקרב כל אוכלוסייה מקומית‪.‬‬
‫אפיגנטי‪ ,‬או השפעה פנוטיפית ישירה על התפתחות העובר‪ .‬החספוס‪,‬‬ ‫עם זאת אפשר להבחין במגמה של התאמה סביבתית‪ ,‬בעיקר בצבים יותר‬
‫כלומר הבולטות של הטבעות השנתיות בלוחות השריון‪ ,‬עשוי אולי לנבוע‬ ‫בהירים בתחום החולות‪ .‬בדרום שפלת החוף לפעמים נעדרים הכתמים‬
‫מתנאים אקלימיים אך זה רעיון שלא נחקר‪ .‬בלי ספק היה ראוי לחקור‬ ‫השחורים שבמרכזי הלוחות אך אין זה מעבר הדרגתי לצב היבשה המדברי‪.‬‬

‫את התורשתיות של המופע הגולני בתנאים מבוקרים‪.‬‬ ‫דו–פרצופיות זוויגית‪ :‬הזכר קטן מהנקבה; למשל ביום ‪ 13‬בנובמבר ‪1946‬‬
‫שנית‪ ,‬חידת זהותו של )‪,Testudo floweri (Bodenheimer, 1935‬‬ ‫שקלתי שמונה צבים (רובם מהכרמל ואף אחד מהגולן)‪ .‬ארבעת הזכרים‬
‫שמאז ‪ 1946‬נחשב תת־מין של צב היבשה המצוי [‪ .]1035‬בתיאורו המקורי‬ ‫שקלו ‪ 420-250‬ג' וארבע הנקבות — ‪ 840-540‬ג'‪ .‬בבדיקת השונות‬
‫כמין נאמר רק שהוא קטן וחי בנגב [‪ .]278‬הצהרות מאוחרות יותר שמדובר‬ ‫הגיאוגרפית של המין בישראל אורך השריון הגיע בזכרים ל־‪ 160‬מ"מ‬
‫במין שצבעו בהיר [‪ ]1035 ,555‬אינן מבוססות על תצפיות בצבים‪ ,‬אלא‬ ‫ובנקבות ל־‪ 185‬מ"מ [‪ .]1020‬בספרד‪ ,‬במדגם של ‪ 207‬זכרים ו־‪ 113‬נקבות‪,‬‬
‫כנראה על בלבול עם צב היבשה המדברי‪ .‬המחקר האמור [‪ ]597b‬ראה‬ ‫אורך השריון של הזכר הגדול ביותר היה במחלקת ‪ 200-190‬מ"מ ושל‬
‫בשם זה שם נרדף (בלתי תקף) של תת־המין המקומי‪ ,‬משום שקודם‬ ‫הנקבה הגדולה היה ‪ 210-200‬מ"מ; השכיח בין הזכרים היה ‪150-130‬‬
‫לכן קבעו אחרים את השם ‪ Testudo floweri‬לצבים של שפלת החוף‪,‬‬ ‫מ"מ לעומת שכיח הנקבות ‪ 170-160‬מ"מ [‪ .]597a‬גחון הזכרים קעור או‬
‫שטוח; גחון הנקבות שטוח או קמור‪ ,‬וחציו האחורי בר־תנועה יותר מבזכר‪.‬‬
‫"זנב" הזכר ארוך מ"זנב" הנקבה‪ ,‬וקצהו‪ ,‬מעבר לפתח הביב‪ ,‬מוקשה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬זנב אמיתי מעבר לפתח הביב קיים רק בזכר וגם בו הוא קצר‬
‫מאוד‪ .‬בהליכה "זנב" הזכר בדרך כלל אסוף (ימינה או שמאלה) מתחת‬

‫לשריון‪ ,‬ו"זנב" הנקבה נשאר ישר [‪.]348‬‬