Page 289 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 289

‫‪Pg: 289 - 10-Front 21-10-20‬‬                                                        ‫‪10 $customer‬‬

‫המלך דוד‬

‫"תודה לך‪ ,‬אדוני הנביא‪ ,‬ועתה יש הרבה עבודה לעשות"‪ ,‬אמר‬
‫תוך שהוא ניגש לשולחנו‪" .‬יש להכין את הכול למלך שיבוא אחרי‪,‬‬
‫שיוכל לבנות את בית המקדש ללא טרדות"‪ .‬המלך התיישב ולצידו‬
‫הנביא‪ ,‬מתכננים את תבנית הבית ומחשבים את כל הנדרש כדי‬

                                   ‫שיהיה אפשר לבנות את בית המקדש‪.‬‬

‫ָ ּד ִוד צועד ברחובות העיר‪ ,‬פניו נשואות אל האוהל אשר שם ארון‬
‫הברית‪ .‬לבושו בגדי אדם מהיישוב‪ ,‬רגליו נושאות אותו בקלילות‬
‫האופיינית לו‪ .‬בפניו המאירות מקדים שלום לנקרים בדרכו‪,‬‬
‫המשתאים על הילוכו של המלך לבדו ברחובות העיר בשעת צהריים‬
‫זו‪ ,‬שוכחים שצריכים לקוד לפניו‪ .‬השמחה מקרינה על סביבותיו‪,‬‬

                                                       ‫מרנינה את הלבבות‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד מגיע לאוהל‪ ,‬מברך לשלום את הלווים המשרתים שם‪ ,‬ונכנס‬
‫לתוך האוהל בחרדת קודש‪ .‬פחד ויראת כבוד מלכות ה' ממלאים‬
‫את ליבו ההולם בחוזקה‪ ,‬מאלימים את פיו דומיה‪ .‬הרצון להשיח‬
‫את ליבו לפני בוראו נתקל בחומת שתיקה רועמת‪ּ ָ .‬ד ִוד מיישב דעתו‪,‬‬
‫מרגיע את ליבו‪ ,‬ושפתיו מתחילות לזמר כמו מאליהן‪ִ " :‬מזמ ֹור לת ֹו ָדה‬
‫ָה ִריע ּו ַלה' ָּכל ָה ָא ֶרץ‪ִ  .‬ע ְבד ּו ֶאת ה' ְּב ִ ׂש ְמ ָחה ּב ֹוא ּו ְל ָפ ָניו ִּב ְר ָנ ָנה‪ּ ְ  .‬דע ּו‬
‫ִּכי ה' ה ּוא ֱאל ֹו ִקים ה ּוא ָע ָ ׂשנ ּו‪ְ ,‬ול ֹו ֲא ַנ ְחנ ּו‪ַ ,‬ע ּמ ֹו ְוצאן ַמ ְר ִעית ֹו‪ֹ ּ  .‬בא ּו‬
‫ְׁש ָע ָריו ְּבת ֹו ָדה‪ֲ ,‬ח ֵצר ֹו ָתיו ִּב ְת ִהי ָּלה‪ ,‬ה ֹוד ּו ל ֹו‪ָּ ,‬ב ְרכ ּו ְׁשמ ֹו‪ִּ  .‬כי ט ֹוב ה'‬
‫ְלע ֹו ָלם ַח ְס ּד ֹו ְו ַעד ּד ֹור ָוד ֹור ֱאמ ּו ָנת ֹו‪ .‬ה' אלוקי ישראל‪ ,‬מודה אני‬
‫לך כי עשיתני מזרע ישראל‪ ,‬וכי בחרת בי להיות נגיד על עמך‪ .‬מי‬
‫ָ ּד ִוד כי יזכה לגדולה הזאת? אולם כך עלה ברצונך הפשוט‪ .‬רועה‬
‫צאן פשוט אנוכי‪ ,‬הקטן בבני עמי‪ .‬ואתה עשית עמדי חסד חינם‬
‫והבאת אותי הלום לרעות את עמך ישראל‪ .‬ועוד הגדלת את חסדך‬
‫והבטחתני שגם זרעי ייכון לעולם‪ .‬קל אנוכי ונבזה‪ ,‬בכל זאת הגדלת‬
‫את שמי להראות קבל קהל ועדה‪ ,‬שאף הקטן שבעמך ישראל יכול‬
‫לזכות לגדולות ולנצורות‪ ,‬כמו שעלה ברצונך לברוא את עולמך‬
‫בצורה זו ולבחור בזרע ישראל להיות בניך‪ ,‬ואין אנו יודעים מדוע‬

‫‪289‬‬
   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293   294