Page 293 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 293

‫‪Pg: 293 - 10-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫"אתה לא יודע מה אני מדבר?" אמר בכעס התובע‪" ,‬הרי יש בידי‬
‫שטר הלוואה שחתום על ידי שני עדים נאמנים‪ ,‬ואף בית‪-‬הדין אישר‬

           ‫שחתימותיהם אמיתיות‪ .‬ואתה לא יודע מה אני מדבר?!"‬
‫ָ ּד ִוד הביט בנתבע‪ ,‬הכרת פניו הוכיחה כי הוא משקר‪ ,‬זיעה כיסתה‬
‫את פניו האומללות‪ ,‬היודעות שחייב הוא לשלם סכום כסף אדיר‬
‫שאינו בידו‪ ,‬ושאינו יכול להשיגו בשום פנים ואופן‪" .‬הראה לי את‬

                                       ‫השטר בבקשה"‪ ,‬אמר ָ ּד ִוד לתובע‪.‬‬
‫התובע ניגש למלך‪ ,‬מושיט לו שטר הנמצא בידו‪ּ ָ .‬ד ִוד הביט בשטר‬

                              ‫בעיון‪ ,‬תוך שמגניב מבטים לעבר הנתבע‪.‬‬
                    ‫"האם שמך ֹמ ֶ ׁשה בן ֶג ָד ְל ָיה ּו?" שאל את הנתבע‪.‬‬

                                                        ‫"כן"‪ ,‬ענה בלחש‪.‬‬
                              ‫"ואתה ִׁש ְמע ֹון בן ֶרא ּו ֵבן?" פנה לתובע‪.‬‬

                                                    ‫"אכן כן!" ענה בעוז‪.‬‬
‫"אם כן"‪ ,‬אמר המלך‪ֹ " ,‬מ ֶשׁה בן ֶג ָד ְל ָיה ּו‪ ,‬כל הראיות מעידות כי‬
‫שטר זה אינו מזויף‪ ,‬אתה לווית מ ִׁש ְמע ֹון בן ֶרא ּו ֵבן אלף זהובים‪.‬‬
‫עדות העדים אושרה בבית‪-‬דין‪ .‬לכן אין לחקור אחרי בית הדין‪.‬‬
‫ֹמ ֶ ׁשה בן ֶג ָד ְל ָיה ּו!" אמר המלך בקול תקיף‪" ,‬אמור נא לי את האמת‪,‬‬
‫ואל תשקר בעדותך‪ .‬עליך לדעת כי לפני ה' אתה ניצב בדין‪ ,‬את ה'‬
‫אי אפשר לשקר‪ ,‬הוא יודע תעלומות לב ואין דבר נסתר ממנו‪ .‬האם‬

                                ‫לווית מ ִׁש ְמע ֹון בן ֶרא ּו ֵבן אלף זהובים?"‬
‫האיש פרץ בבכי‪" :‬כן אדוני המלך‪ ,‬לוויתי את הכסף ממנו‪ ,‬אני‬
‫מצטער ששיקרתי‪ .‬שמעון הוא אדם צדיק‪ ,‬שהיה מוכן להלוות לי‬
‫סכום כסף כל כך גדול אף בלי ערבים‪ .‬אולם נכשלתי בעסק ואין‬
‫לי מהיכן לשלם‪ .‬סליחה‪ ,‬שמעון‪ ,‬שגרמתי לך עוול‪ ,‬וסליחה אדוני‬
‫המלך ששיקרתי בדין"‪ .‬קול בכיית האיש הלך וגבר‪ ,‬יודע שהדין‬

                                                                  ‫חרוץ עימו‪.‬‬

‫‪293‬‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298