Page 297 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 297

‫‪Pg: 297 - 10-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫ָ ּד ִוד חש בפחד של ְמ ִפי ֹב ֶשת הרוכן על ידיו‪" :‬עזרו לו לקום‬
‫מהארץ‪ ,‬הושיבוהו על כיסא לפני"‪ ,‬מצווה המלך על משרתיו‪" .‬אל‬
‫נא תירא‪ ,‬בני"‪ ,‬אומר המלך ל ְמ ִפי ֹב ֶשת שהושב על הכיסא‪" ,‬כי עשו‬
‫אעשה עימך חסד בעבור ְיה ֹו ָנ ָתן אביך‪ ,‬והשיבותי לך את כל שדה‬

                    ‫ָׁשא ּול אביך‪ .‬ואתה תאכל לחם על שולחני תמיד"‪.‬‬
‫ְמ ִפי ֹב ֶשת מביט בתמיהה במלך ָ ּד ִוד‪" :‬מה הוא רוצה ממני?" שואל‬
‫את עצמו‪" :‬מה הוא מתכנן? דרך המלכים להשמיד את בתי המלכות‬
‫שקדמו להם‪ ,‬והוא רוצה לקרבני אליו?!" ְמ ִפי ֹב ֶשת ההלום שב‬
‫ונופל על פניו לפני המלך‪" :‬מה עבדך‪ ,‬כי פנית אל הכלב המת אשר‬

                                          ‫כמוני?" שואל בתמיהה גוברת‪.‬‬
‫" ְמ ִפי ֹב ֶשת בן ְיה ֹו ָנ ָתן‪ ,‬אתה היית רך בשנים כאשר אביך נפל‬
‫בקרב‪ .‬לא הכרת את אביך באמת"‪ ,‬אומר ָ ּד ִוד בגעגועים ל ְיה ֹו ָנ ָתן‪.‬‬
‫"אהבה נפלאה הייתה ביני ובין אביך הצדיק‪ ,‬אהבה שאינה יכולה‬
‫לסור מלוח ליבי‪ .‬ועדיין אהבה זו קיימת בכל תוקפה‪ .‬ברית כרתי‬
‫עם אביך‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬שאיטיב עימו ועם זרעו אחריו‪ .‬עתה נודע‬
‫לי כי זרעו עדיין בחיים‪ ,‬וחפץ אני לקיים את בריתי‪ .‬מדין המלכות‪,‬‬
‫כל רכוש ָׁשא ּול המלך שייך למלכותי‪ .‬עתה הנני נותן לך את כל בתי‬

                                          ‫אביך ושדותיו ואת כל רכושו"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד הראה באצבעו ל ִצי ָבא‪" :‬כל אשר היה ל ָׁשא ּול ולכל ביתו‬
‫נתתי לבן אדונך‪ .‬ועבדת לו את האדמה‪ ,‬אתה ובניך ועבדיך‪ .‬והיה‬
‫לבן אדונך לחם ולאכול‪ ,‬ו ְמ ִפי ֹב ֶשת בן אדוניך‪ ,‬יאכל תמיד לחם על‬

                                                                    ‫שולחני"‪.‬‬
‫ִצי ָבא השתחווה למלך‪" :‬ככל אשר יצווה אדוני המלך את עבדו‪,‬‬

                                                     ‫כן יעשה עבדך"‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫" ְמ ִפי ֹב ֶשת"‪ ,‬אמר ָ ּד ִוד‪" ,‬אתה ובנך מיכא‪ ,‬תאכלו על שולחני‬

                                                                       ‫תמיד"‪.‬‬

‫"אבא‪ ,‬הגיעה בשורה לא כל כך טובה מ ַע ּמ ֹון"‪ ,‬אמר בנו בכורו של‬
‫ָ ּד ִוד‪ ,‬בנה של ֲא ִחי ֹנ ַעם ַה ִ ּי ְז ְר ֵעא ִלית אשר נשא ָ ּד ִוד בהיותו ב ִצ ְק ָלג‪,‬‬

‫‪297‬‬
   292   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302