Page 298 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 298

‫‪Pg: 298 - 10-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫בבורחו מפני ָׁשא ּול המלך‪ .‬גבר צעיר‪ ,‬יפה תואר ואמיץ לב‪ .‬פניו‬
‫המחוטבות ניחנות ביופי המשלב עזות ועדינות כאחת‪ .‬זקנו השחור‬
‫משווה לו הדרת פנים של אדם מבוגר יותר מגילו הצעיר‪ .‬עיניו‬
‫הירוקות מביעות חכמה וערמה כאחת‪ .‬גבה קומה הוא ַא ְמנ ֹון ורחב‬

                                                                      ‫כתפיים‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד בוחן בעיניו את בנו בכורו‪" :‬עז נפש הוא בני‪ ,‬עשוי לגדולות‪.‬‬
‫עזות רוחו והיותו בנו בכורו של המלך‪ ,‬נטעה בו מידת גאווה שיש‬
‫לתקנה‪ .‬שאיפותיו אינן יודעות גבול‪ ,‬ופיקחותו הרבה יכולה להיות‬

                                                     ‫לו לרועץ"‪ ,‬חשב ָ ּד ִוד‪.‬‬
                                      ‫"מה הבשורה‪ ,‬בני?" שאל ברוך‪.‬‬
‫"מלך בני ַע ּמ ֹון נפטר‪ ,‬ובנו ָחנ ּון‪ ,‬מולך כעת תחתיו"‪ ,‬אמר ַא ְמנ ֹון‬
                   ‫ביודעו על הכרת הטוב שחש אביו למלך בני ַע ּמ ֹון‪.‬‬
‫על פניו של ָ ּד ִוד ניכרה העצבות‪" :‬בשורה מרה היא‪ ,‬בני‪ ,‬מלך בני‬
‫ַע ּמ ֹון הציל את אחי ִש ִמ ָעא‪ ,‬אשר ברח ממלך בני מ ֹו ָאב‪ ,‬כאשר האיש‬
‫הנאלח הזה הרג את הורי ואת כל בני משפחתי‪ .‬אני אז ביקשתי‬
‫ממלך בני מ ֹו ָאב לשמור על משפחתי‪ ,‬והארור הזה רצחם נפש‪ .‬דודך‬
‫ִש ִמ ָעא נותר יחיד ממשפחתי‪ .‬הכרת הטוב שיש לי למלך בני ַע ּמ ֹון‬
‫אינה יודעת גבול‪ .‬אנא‪ ,‬בני‪ ,‬קרא לשנים‪-‬עשר מבחירי אנשינו‪ ,‬אחד‬
‫מכל שבט‪ ,‬שיהוו משלחת תנחומים ל ָחנ ּון בנו של מלך בני ַע ּמ ֹון"‪.‬‬

‫"אדוני המלך"‪ ,‬פתח השליח משבט יהודה את דבריו אל ָחנ ּון מלך‬
‫בני ַע ּמ ֹון‪ּ ָ " .‬ד ִוד מלך ישראל שלח אותנו אליך‪ ,‬שנים‪-‬עשר נציגי‬
‫שבטי ישראל‪ ,‬לנחמך על מות ָנ ָח ׁש אביך‪ ,‬שגמל טוב למלכנו ָ ּד ִוד‪.‬‬
‫בשם מלך ישראל ועמו אנו מביעים בפניך את השתתפותנו באבלך‬
‫הכבד על אביך‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬ומברכים אותך שלא תדע עוד צער‬

                                                                 ‫ומכאובים"‪.‬‬
‫ָחנ ּון הביט במשלחת הניצבת לפניו‪ ,‬שנים‪-‬עשר אנשים משבטי‬
‫ישראל‪ ,‬כולם הדורי זקן ומלבוש‪ ,‬שבאו לנחמו בשמו של ָ ּד ִוד מלך‬
‫ישראל על מותו של אביו הזקן‪" .‬תודה רבה לכם על דבריכם‪ ,‬אני‬

                                                                           ‫‪298‬‬
   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303