Page 86 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 86

‫‪Pg: 86 - 3-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫לפני שעה קלה רצה אבי שבשמיים שאהיה מבוזה ומושפל‪ ,‬ועתה‬
‫רוצה הוא שאהיה מורם מעם‪ .‬אני כתינוק הנמצא בחיק אימו‪ ,‬לאן‬
‫שאימו מובילה אותו אין זה משפיע עליו‪ ,‬כי התינוק תמיד בידיה‬
‫של אימו‪ .‬ואני בידיו של אבי שבשמים‪ ,‬לאן שירצה יוביל אותי"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד חש איך שמן המשחה‪ ,‬נמשך על שתי עיניו‪ ,‬ולאחר מכן ניגר על‬

                 ‫ראשו מקרנו של ְשמ ּו ֵאל הנביא‪ ,‬עוטף את כל ישותו‪.‬‬
‫" ָ ּד ִוד בן ִי ַׁשי בן עובד הוא מלך ישראל"‪ ,‬מכריז ְשמ ּו ֵאל בקול‬

           ‫ונושק את ראשו של ָ ּד ִוד‪" .‬קום‪ּ ָ ,‬ד ִוד בן ִי ַׁשי מלך ישראל"‪.‬‬
    ‫ִי ַׁשי כהלום רעם מביט ב ָ ּד ִוד‪ּ ָ " :‬ד ִוד‪ ,‬בני אתה?" שואל בלחש‪.‬‬
‫"כן אבא! בנך אני"‪ ,‬אמר ָ ּד ִוד‪ ,‬כשהוא רץ לתוך חיק זרועותיו של‬
‫ִי ַׁשי אביו‪" :‬אוי‪ ,‬אבא‪ ,‬אוי אבא‪ ,‬כמה פעמים רציתי לקרוא לך אבא‪,‬‬

              ‫ולא יכולתי"‪ ,‬דמעות מכסות את פניו חונקות את גרונו‪.‬‬
‫ִי ַׁשי שטוף דמעות מחבק את בנו הקטן‪" :‬בני ָ ּד ִוד‪ ,‬בני הקטן והיקר‬

                                                    ‫ָ ּד ִוד‪ ,‬אוי‪ ,‬בני‪ ,‬אוי בני"‪.‬‬
‫מבעד לחלון נשמעת קריאת שמחה של ַנ ָע ָמה ובכי קורע לב של‬
‫ִני ֶצ ֶבת‪ .‬כל שנות ההשפלות והביזיונות תמו‪ .‬בניה מביטים בחלון‬
‫כחולמים‪ ,‬ודמעות ניגרות על לחייהם‪ .‬אימא‪ ,‬סליחה‪ ,‬אימא‪,‬‬

                                                           ‫אומרות העיניים‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד עדיין מחבק את אביו‪ ,‬מתרפק על הרגשת האב שאף פעם לא‬

                   ‫הייתה לו‪ .‬מתענג על הרגשת הקרבה של בן לאביו‪.‬‬
                 ‫"סליחה‪ ,‬בני‪ ,‬סליחה"‪ ,‬אומר ִי ַׁשי בעיניים דומעות‪.‬‬

                     ‫"אני אוהב אותך אבא"‪ ,‬לוחש ָ ּד ִוד בקול שנוק‪.‬‬

                                                                            ‫‪86‬‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91