Page 248 - 30322

‫‪ 248‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫שעה שאני מתקשה לנשום נוכח העונג המייסר הנלווה לתחושה של‬
‫אצבעותיו המחליקות על בשרי‪ ,‬בעודו חג בעדינות סביב הדגדגן‬

‫הרגיש שלי‪.‬‬
‫״נעים לך?״ הוא שואל‪ ,‬חזהו עולה ויורד‪ .‬הוא משאיר את ידו בין‬
‫רגליי‪ ,‬משחק איתי בעודי מתוחה‪ ,‬ואז פושט את חולצתו בידו השנייה‪,‬‬
‫אוחז בשוליה ומושך אותה מעל ראשו‪ .‬אני עוצמת את עיניי ומתפללת‬

‫לעזרה‪ .‬״נעים לך‪ ,‬איזי?״‬
‫״כן‪,‬״ אני משיבה לתוך החשכה‪ ,‬המחזה של גופו החטוב כל‬
‫כך מרהיב‪ ,‬שאני עדיין יכולה לראות אותו בבירור מאחורי עפעפיי‬
‫העצומים‪ .‬אצבע אחת מחליקה לתוכי‪ ,‬ונשימתי נעתקת מפי‪ ,‬בעודי‬
‫טומנת את פרצופי בבית השחי שלי‪ ,‬בחיפוש אחר מקום מסתור‪.‬‬
‫לפתע הוא מתחיל לזוז‪ ,‬האובדן הפתאומי של משקל גופו על מותניי‬
‫ושל אצבעו התחובה עמוק בתוכי מטלטל אותי בבהלה‪ .‬עיניי נפקחות‬
‫בחטף‪ ,‬ואני רואה שהוא כבר פשט את מכנסי הג׳ינס שלו‪ .‬אני מלקקת‬
‫את שפתיי בתגובה למראה הקטיפתי והעבה של איברו‪ .‬הוא מטפס‬
‫עליי‪ ,‬מרכין אליי את מבטו‪ ,‬אוחז באיברו וחודר לתוכי בקלילות‪,‬‬
‫מחליק דרך הרטיבות פנימה בליווי נשיפה מחוספסת של שביעות‬
‫רצון‪ .‬אגלי זיעה מופיעים על שפתו העליונה‪ ,‬בוהקים בין זיפי שפמו‪,‬‬
‫שעה שכובד מבטו מרתק אותי למקומי‪ .‬גופו של ת׳יאו דומם‪ ,‬שעה‬
‫שהוא מגיע עמוק ככל יכולתו‪ .‬העיניים הכחולות האלה שלו גדושות‬
‫בהערצה‪ ,‬עד שבכוחן להפנט אותי‪ .‬אמות ידיו מערסלות את ראשי‪.‬‬

‫״תכרכי את הרגליים שלך סביבי‪,‬״ הוא פוקד‪ .‬״חזק‪.‬״‬
‫הוא לא צריך לחזור על בקשתו‪ .‬רגליי החופשיות נכרכות סביב‬
‫מותניו החטובות והמושלמות וסוגרות עליהן‪ ,‬וקרסוליי נכרכים‬
‫ונדחקים לעומת גבו התחתון‪ .‬אפשר היה לחשוב שהתנוחה שלי תשבש‬
‫את חופש התנועה שלו‪ .‬אבל לא‪ .‬הוא מתחיל להיטלטל בעדינות‪,‬‬
‫החיכוך מזערי אך תחושת המלאות עקבית‪ ,‬שעה שתנועות החיכוך‬
‫והשפשוף המעגליות שלו משלהבות אותי‪ .‬הוא נוהג בי בעדינות‪.‬‬
‫מתבונן בי בהערצה‪ .‬עוצמת החדירות בין ירכיי הנעולות‪ ,‬מתאימה‬

‫בדיוק‪ .‬הביטחון שלו‪ ,‬אדנותו הכל נמצא כאן‪ ,‬אך משהו חסר‪.‬‬