Page 247 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪247‬‬

‫חזהו‪ ,‬לפני שהוא מביט בי שוב‪ .‬״אז תיגעי בי‪,‬״ הוא משיב‪ ,‬בעודו‬
‫אוחז בידי ומניח אותה על שרירי החזה שלו‪.‬‬

‫אני מתמוגגת נוכח מגע גופו‪ ,‬אך לא זו הייתה כוונתי‪ .‬״בזמן‬
‫שאתה עושה איתי אהבה‪.‬״‬

‫חיוך מבין פושט בשפתיו‪ ,‬אך מייד הוא חוזר לקשור את כפות ידיי‪.‬‬
‫״אני מקווה שזה יקרה עם הזמן‪ ,‬מתוקה‪.‬״ הוא מרתק אותי למקומי‬
‫באמצעות שני האזיקים ואוסף את שתי רצועות הסאטן מהמגירה‬
‫הסמוכה למיטה‪ .‬הוא שוזר חלק מהבד דרך כל חישוקי המתכת העבים‬
‫וקושר אותם לרגלי המיטה‪ ,‬ואז הוא מהדק אותם‪ ,‬כך שזרועותיי יהיו‬
‫מתוחות עד קצה גבול היכולת‪ .‬אני נושמת נשימה עמוקה‪ ,‬רגליי‬
‫מתפתלות‪ ,‬שדיי מתייסרים בכאב מתשוקה‪ .‬הפעם הוא מותיר את‬
‫רגליי חופשיות ויושב על מותניי בפישוק רגליים‪ ,‬עדיין בלבוש מלא‪.‬‬
‫כף יד נוחתת על המזרן משני צידי ראשי‪ ,‬שעה שפניו מתקרבות אל‬
‫פניי‪ .‬אני מתנשמת בכבדות‪ ,‬וליבי הולם בקצב רווי תשוקה שעה שאני‬
‫מתבוננת לתוך עיניו ומוצאת גם בהן תשוקה עוצמתית‪ .‬אך בנוסף‬
‫לכך גם ייאוש‪ ,‬רעב ויותר מכל‪ ,‬מסירות‪ .‬היא בורקת מעיניו‪ ,‬כמו‬

‫אלומות אור של תקווה‪.‬‬
‫הוא מניח לשפתיו לרפרף בעדינות על גבי שפתיי‪ ,‬מקצה לקצה‪,‬‬
‫הלוך ושוב‪ ,‬ואני גונחת וזוקפת את ראשי כדי לכבוש את שפתיו‪.‬‬
‫אולם אז הוא נסוג לאחור‪ ,‬ואני פולטת יבבה‪ ,‬מניחה לראשי להישמט‬
‫לאחור אל המיטה‪ .‬הוא מצייר קו מושלם במורד גשר אפי ועל גבי‬
‫שפתיי‪ .‬״אל תחשבי‪,‬״ הוא אומר בקול מתנשם‪ ,‬בעודו גורר את אגודלו‬
‫לאורך שפתי התחתונה‪ .‬״אל תדברי‪.‬״ ואז הוא מחליף את אגודלו‬
‫בנשיקה מעריצה‪ .‬״פשוט תרגישי כמה אני רוצה אותך‪ .‬תרגישי כמה‬
‫אני צריך אותך‪ .‬אני בסך הכול ת׳יאו‪ ,‬איזי‪.‬״ גופו נתמך ביד אחת‪ ,‬הוא‬
‫מושיט את ידו השנייה מטה‪ ,‬ואצבעותיו משוטטות לאורך בטני‪ ,‬ומשם‬

‫מוסיפות לרדת מטה‪ ,‬מטה‪ ,‬מטה‪...‬‬
‫גבי מתקמר מהמיטה‪ ,‬זרועותיי צורבות מרוב מתיחה‪ .‬הוא מחליק‬
‫את אצבעותיו בין ירכיי ופושק אותי לרווחה‪ ,‬תוך כדי שהוא מתבונן‬
‫בי מתפרקת לגורמים בשל נגיעה בודדה‪ .‬נשימותיי קצרות ומהירות‪,‬‬