Page 242 - 30322

‫‪ 242‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫מחשבותיי נודדות בעודי מנסה לפענח מה כוונתו במילה משפיע‪.‬‬
‫גם נוכח תודעתי המעורפלת‪ ,‬נדרשות לי לשם כך לא יותר ממספר‬
‫שניות בודדות‪ .‬אני נזכרת בליל אמש — בג׳ודי האומרת לי שת׳יאו‬
‫יטפל בבעיה‪ .‬ת׳יאו היה עם אנדי‪ ,‬בעלה של ג׳ודי‪ .‬הוא עובד במשטרה‪.‬‬
‫הוא ידע על מצבי‪ ,‬ואני משערת שהוא מכיר בפרטי פרטים את המצב‬
‫המזוויע שאליו נקלעתי‪ .‬ואז נופל לי האסימון בקול חבטה מהדהד‪.‬‬

‫״המשטרה לא תפנה אליי לגביית הצהרה‪ ,‬נכון?״‬
‫הוא מרתק אותי למקומי באמצעות עיניו חמורות הסבר‪ ,‬ומניד‬

‫בראשו במחווה רפה‪.‬‬
‫לאחר שהעניין התבהר לי‪ ,‬אני ממשיכה‪ .‬״וגם נגדך לא תוגש שום‬
‫תלונה‪ ,‬נכון? לא מצד סאגדן‪ ,‬לא מצד סוזן וגם לא מצד המאבטחים‬

‫של בית החולים‪.‬״‬
‫ת׳יאו מניד בראשו בשנית‪.‬‬
‫אני מרפה את אצבעותיי עד שהוא משחרר את ידי‪ ,‬ונשענת לאחור‬
‫במושבי‪ .‬הוא עשה כמה דברים איומים ונוראיים‪ .‬הוא סיפר לי על כך‬
‫בעצמו‪ .‬אך הוא מעולם לא ישב בכלא‪ .‬״למה המשטרה לא מדאיגה‬

‫אותך?״‬
‫״כי הם לא יכולים לגעת בי‪.‬״‬

‫אני שואפת אוויר‪ .‬״למה?״‬
‫״אני מסגיר לידיהם מנוולים שפלים כמו השמוק שתקף אותך ואת‬
‫פני בסמטה ההיא‪ ,‬בלילה שבו מצאתי אותך‪ .‬הוא היה מבוקש על סחר‬

‫בסמים‪.‬״‬
‫״ובתמורה לזה‪ ,‬הם לא נוגעים בך?״‬

‫״אכן‪.‬״‬
‫״אז אתה מוודא שהם ישארו מרוצים?״‬
‫״אני לא עושה את זה למען טובתי הבלעדית‪ .‬אני מסלק אנשים‬

‫מסוכנים מהרחובות‪.‬״‬
‫״אתה מסוכן‪,‬״ אני מציינת‪.‬‬

‫״את פוחדת ממני?״‬
‫לסתי מתהדקת מתוך אינסטינקט‪ .‬״לא‪.‬״‬