Page 238 - 30322

‫פרק ‪19‬‬

‫ראשי כואב בעודי מציצה בביישנות מחוץ לדלת חדר השינה של‬
‫ת׳יאו‪ ,‬מנסה לקלוט באוזניי אות חיים כלשהו‪ .‬אני לובשת את חלוק‬
‫הרחצה הענק והרך להפליא שהונח על קצה המיטה למעני‪ ,‬והבגד‬
‫הגדול על מידותיי מרפרף על גבי קרסוליי בעודי משוטטת ברחבי‬
‫הרובע הפרטי שלו בחיפוש אחר התיק שלי‪ .‬אינני מוצאת אותו‪ ,‬אולם‬
‫הצלצול העמום של הטלפון שלי‪ ,‬אשר נמצא בתוכו‪ ,‬נשמע ממקום‬

‫כלשהו‪.‬‬
‫בעודי סורקת את הטרקלין‪ ,‬ג׳פרסון נכנס בצעדים עצלים‪ ,‬נראה‬
‫משועשע בעודו מרים את התיק שלי לעברי‪ .‬עיניו הזקנות בורקות‬
‫מאחורי משקפיו העגולים‪ ,‬ושיערו הכסוף מסודר בקפידה כמו תמיד‪.‬‬

‫״מיס ווייט‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬בעודו בוחן את דמותי הפרועה‪.‬‬
‫נבוכה‪ ,‬אני משתמשת באצבע שלי לסרק את גלי שיערי הסבוכים‬
‫בחופזה‪ .‬״בוקר טוב‪ ,‬ג׳פרסון‪.‬״ אני מושיטה יד אל התיק‪ ,‬אולם הטלפון‬
‫שלי מפסיק לצלצל לפני שאני מספיקה להוציא אותו‪ .‬״ת׳יאו עדיין‬
‫פה?״ אין לי מושג מה השעה‪ ,‬אבל לא יזיקו לי עוד כמה שעות שינה‪.‬‬

‫הראש שלי כואב‪ .‬מאוד‪.‬‬
‫״הוא ממתין לך בחדר האוכל‪.‬״ הוא ניגש אל אדן הקמין העצום‬
‫ולוקח את הכוס הריקה המונחת עליו‪ .‬אני מדמיינת את ת׳יאו עומד‬
‫שם אתמול בלילה‪ ,‬לוגם מהמשקה לו הוא זקוק בכל מאודו‪ ,‬בעודו‬
‫מתבונן בלהבות בזמן שאני נוחרת במיטתו‪ .‬״אני אלווה אותך למטה‪.‬״‬
‫״עכשיו?״ אני שואלת בבהלה‪ ,‬בעודי מרכינה את מבטי אל חזותי‬

‫הלא ייצוגית‪.‬‬
‫״הוא התעקש‪.‬״ ג׳פרסון פונה בכיוון הדלת‪ ,‬לא טורח להביט‬

‫לאחור ולבדוק אם אני מצטרפת אליו‪.‬‬
‫״מפני שיהיה טיפשי לסרב לאדון קיין‪.‬״ אני נאנחת בכבדות בעודי‬
‫מוציאה את הטלפון מהתיק והולכת בעקבות המשרת של ת׳יאו‪ .‬איננו‬