Page 235 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪235‬‬

‫שלה‪ .‬״אני אקח אותך הביתה‪,‬״ הוא אומר לבסוף‪ ,‬וחיוך מרוצה פושט‬
‫בשפתיי‪ ,‬בעודי מביטה מזווית העין ומבחינה בתחושת אי הנוחות‬
‫ההולכת ומתפשטת בקרבה‪ .‬אני לא בטוחה מה עובר עליה‪ .‬בדרך כלל‬
‫אלכוהול הופך אותה אמיצה‪ ,‬אבל עכשיו היא מתנהגת בצורה מוזרה‬

‫להחריד‪.‬‬
‫״ג׳ס‪.‬״ אני נועצת מרפק בצלעותיה‪ ,‬לאחר שהיא לא עושה שום‬

‫מאמץ להראות את פניה‪ .‬״קאלום מוכן לקחת אותך הביתה‪.‬״‬
‫״בסדר‪.‬״ היא מחליקה את הכוס שלה על הבר‪ ,‬מזנקת מהשרפרף‬
‫ומנשקת אותי בזריזות‪ ,‬לפני שהיא לוקחת את תיק היד שלה וממהרת‬

‫להסתלק‪ .‬״נדבר מחר‪.‬״‬
‫ת׳יאו מתבונן בחברו בגבה מעט מורמת‪ ,‬אך קאלום פשוט מושך‬
‫בכתפיו‪ ,‬וממהר בעקבות ג׳ס בניסיון להדביק את צעדיה‪ .‬״אתה חופשי‬

‫הלילה‪,‬״ קורא בעקבותיו ת׳יאו‪ ,‬חיוך שובבי נסוך על שפתיו‪.‬‬
‫אני קולטת את ת׳יאו בזווית העין‪ ,‬ומסתובבת אליו שעה שהכוס‬
‫צמודה אל שפתיי‪ ,‬ורואה שהוא נשען על הבר ומתבונן בי‪ .‬ואז אני‬

‫נזכרת‪ :‬אני לא מדברת איתו‪.‬‬
‫אני נעמדת על רגליי השיכורות‪ ,‬ואחר כך מקדישה כמה רגעים‬
‫להתרכזות במציאת שיווי המשקל לו אני זקוקה כדי שאוכל‬
‫להתרחק משם בלי שכבודי יינזק‪ .‬לאחר פרק זמן לא מבוטל‪,‬‬
‫אני מרימה ידיים ומתחילה לחצות את המועדון בצעדים כושלים‬
‫ובמסלול עקלקל‪ .‬אינני צריכה לחשוש שמא אתנגש במישהו‪ .‬כולם‬
‫מתנהגים בצורה אדיבה למדי וסרים מדרכי‪ .‬״תודה‪,‬״ אני אומרת‬
‫בנימוס לגבר אחד‪ .‬״לילה טוב‪,‬״ אני אומרת לגבר נוסף‪ .‬״תודה‪.‬״‬
‫אני מחייכת לעבר אישה‪ ,‬שמחזירה לי בחיוך רחב בעודה מפנה‬
‫לי דרך‪ .‬אני מרגישה יותר בולטת מכפי שהייתי רוצה‪ ,‬שעה שניכר‬
‫שכולם מסיקים שאני זקוקה למרחב‪ .‬או שהם פשוט חוששים שמא‬

‫אקיא עליהם‪.‬‬
‫בעודי עושה את דרכי אל הדלת‪ ,‬אני מעיפה מבט חטוף מעבר‬
‫לכתפי ומוצאת את ת׳יאו עומד מטרים בודדים מאחוריי‪ .‬ואז אני‬
‫מבינה‪ ,‬על אף ערפל האלכוהול שאופף אותי‪ ,‬כל האנשים האדיבים‬