Page 240 - 30322
P. 240
240׀ ג׳ודי אלן מלפס
״לא במיוחד ,ועוד פחות מכך אני מחבבת את העובדה שת׳יאו
מספק לה מקום מגורים.״
״היא גרה פה?״ אני שואלת בהפתעה.
״אני מקווה שלא לאורך זמן.״ ג׳ודי ניגשת אליי ומתעסקת בחלוק
שלי ,בעודה מעלה חיוך מעושה על שפתיה .״את ות׳יאו השלמתם?״
״בדיוק עמדתי ל —״
״תהיי סבלנית,״ היא אומרת ,בעודה מושיטה את ידה אל הדלת
ופותחת אותה ,מעודדת אותי להיכנס .״הוא מנסה כמיטב יכולתו,
איזי.״
כל הרוח יוצאת לי מהמפרשים בעוד אני מבינה שזה חסר תועלת
להתווכח עם אמא שלו ,ונכנסת לחדר האוכל במטרה להתמודד עם
ת׳יאו .אני מביטה לאורכו של השולחן הארוך ,ומוצאת אותו בקצהו,
בידו האחת עיתון ,בידו השנייה ספל קפה .אני יכולה לראות רק את
פלג גופו העליון ,אך שמה לב שהיום חזותו איננה רשמית ,והוא לבוש
בחולצה שחורה פשוטה .שיערו לח ופרוע ,וזיפי זקנו ארוכים מהרגיל.
הוא נראה ...עוצר נשימה באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
אני עומדת בפתח במבוכה ,מתעסקת בקשר של החלוק בזמן שהוא
מניח את הספל שלו על השולחן באיטיות ,עיניו לא משות ממני.
״בוקר טוב.״ הוא בסופו של דבר מפר את הדממה בברכתו
המחוספסת והרכה גם יחד.
״בוקר טוב,״ אני משיבה ,הפה שלי מתמלא ברוק בעת שניחוח
קפה טרי נישא אל נחיריי .האווירה קשה ,אף אחד מאיתנו לא יוזם
שיחה ,ואני נזכרת באימו של ת׳יאו המבקשת ממני לגלות סבלנות.
זו עצה שקל יותר לתת מאשר ליישם ,בעודך מתמודדת עם מורכבות
כזאת.
אנחה קולנית מגיעה מקצה השולחן עד אליי ,ות׳יאו שומט את
העיתון .״בבקשה ,איזי ,בואי לשבת איתי.״ הוא מציע לי את הכיסא
הסמוך אליו.
לא רק בקשתו של ת׳יאו מפיחה רוח חיים ברגליי ,אלא גם הארומה
המשכרת של הקפה .אני מתיישבת על הכיסא ומהנהנת בראשי בעת
