Page 330 - 30322
P. 330
330׀ ג׳ודי אלן מלפס
״כל מה שתבקשי.״
יש לי תחושה שהוא עלול להתחרט על דבריו .אני נושאת אליו את
מבטי בדריכות .״טיפול.״
אף על פי שהוא מקפיד על ארשת חתומה ,אני חשה את גופו
המתקשח תחת גופי .״בסדר,״ הוא אומר בליווי אנחה רפה ,מפתיע
אותי .״בתנאי שתצטרפי אליי.״
״אתה רוצה שאצטרף אליך?״
הוא מהנהן ,ומחשבות מתחילות לגעוש במוחי .אם אצטרף אליו,
פירוש הדבר שאשמע את כל מה שהוא יספר למטפל .״כן,״ הוא
אומר חרש ,בבירור קורא את מחשבותיי .אני אמורה להרגיש שמחה.
אני אמורה להיות אסירת תודה .אולם זה לא המצב .מפני שיש לי
תחושה שבתמורה להסכמתו ,ת׳יאו מצפה ממני לפתיחות דומה .אני
משעינה את ראשי על חזהו ,חומקת ממבטו ,ומניחה לעצמי לתהות
האם ביכולתי לעשות זאת .לספר לו הכול .פעימות ליבי העוצמתיות
מספקות לי את התשובה .לא .לעולם לא .שוב נופלת עלינו דממה ,ואני
בוהה בקיר ,מהופנטת ממגע כף ידו החגה במעגלים מלטפים על גבי.
אולם אז נשמע צלצול הטלפון הנייד של ת׳יאו .השלווה שלנו מופרת,
והוא נאנח בכבדות .״כדאי שאענה .אמרתי לקאלום שבעוד חצי שעה
אצטרף אליו בפלייגראונד.״ הוא קם ממקומו ולוקח אותי יחד עימו.
״אני אחזור תוך שעה ,לכל היותר.״ הוא מזיז את גופי על גבי המיטה
ומשכיב אותי לישון לפני שהוא מצמיד נשיקה אל מצחי .״תישני.״
אני מתכרבלת בשמיכה ,שמחה לשכב פה ולנמנם בהיעדרו.
״תבטיח שאם עדיין אשן כשתחזור ,לא תלך לישון על הספה,״ אני
ממלמלת בעייפות.
״אני מבטיח.״ הוא קם ממקומו ומתלבש בזריזות.
״אבל הבטחות הן רק מילים שמתפוגגות ונעלמות רגע אחרי שהן
נאמרות.״ אני מטיחה בו בעליזות ,כובשת את חיוכי בעת שהוא קופא
במקומו בעודו לובש את מכנסיו.
הוא מסתובב לעברי באיטיות ובוהה בי בעיניים צלולות להפליא.
״כבר לא.״
