Page 328 - 30322

‫‪ 328‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫מזדקף על ברכיו‪ .‬אני מתיישבת במיטה ומסיטה את שיערי מפניי‪.‬‬
‫״אני יכול לעשות את זה‪,‬״ הוא מתעקש‪ .‬שרירי בטנו נוקשים בדריכות‬
‫שכלל איננה קשורה להיעדר השומן בגופו‪ .‬הוא דרוך כמו בעל חיים‬

‫שנדחק לפינה‪.‬‬
‫״אתה לא מוכן‪.‬״ אני אומרת את האמת‪ ,‬והוא מודע לכך‪ .‬אם הוא‬

‫יעז —‬
‫״את תמיד אומרת שאת לא פוחדת ממני‪.‬״ כף יד נשזרת בשיערו‪.‬‬
‫״תוכיחי את זה‪.‬״ הוא מתחיל להיקלע לסערת רגשות‪ ,‬לחשוף את‬

‫עצמו ללחץ מיותר‪ .‬״תני לי להוכיח לך שאני יכול לעשות את זה‪.‬״‬
‫אינני יודעת האם זה בגלל אירועי היום המלחיצים‪ ,‬או פשוט‬
‫מהלחץ האופף את הרגע הזה‪ ,‬אבל אני פשוט מאבדת את זה‪ .‬״אני‬
‫לא פוחדת ממך!״ אני צועקת‪ ,‬והוא נסוג לאחור בתדהמה‪ .‬״אתה יכול‬
‫להרביץ לי‪ ,‬ת׳יאו‪ .‬לסטור לי או להחטיף לי אגרוף עוצמתי בפנים‪.‬‬
‫ואני אתגבר על זה‪ .‬אני אחלים ואסלח‪ .‬מפני שאני יודעת שזו לא‬
‫אשמתך‪.‬״ אני מכה במצחי באגרופי הקפוץ‪ ,‬שעה שתסכולי מרקיע‬
‫לגבהים חדשים‪ .‬הוא לא מוציא הגה מפיו‪ ,‬מוכה אלם נוכח התפרצותי‪.‬‬
‫מעולם לא ראיתי אותו חסר אונים כל כך‪ .‬אני שואפת מעט אוויר‬
‫מרגיע ובולעת רוק‪ .‬״אבל אם תכה אותי‪ ,‬אתה לעולם לא תסלח‬
‫לעצמך‪ .‬בבקשה‪ ,‬אל תשים את עצמך בסיטואציה כזאת אם אתה לא‬

‫חייב לעשות את זה‪ .‬זה יקרה עם הזמן‪.‬״‬
‫הוא מסיט את מבטו בבושה‪ ,‬ואני שונאת את עצמי על שעוררתי‬

‫בו את הרגש הזה‪ .‬״אני לא רוצה שתוותרי עליי‪.‬״‬
‫אני קופצת את שפתיי‪ ,‬שעה שאני חשה בגוש הרגשות המטפס‬
‫במעלה גרוני‪ .‬״לעולם לא אוותר עליך‪.‬״ אני פוסעת לפנים על ברכיי‬
‫ומושיטה אליו את ידיי‪ .‬הוא אוחז בהן‪ ,‬ומתבונן בי מבעד לעיניים‬
‫מזוגגות‪ .‬״אני אוהבת אותך‪,‬״ אני לוחשת‪ ,‬מעודדת אותו למקם אותי‬
‫בחיקו‪ .‬והוא נאנח בכבדות בעת שאני עוטפת את כתפיו בזרועותיי‪.‬‬
‫״אני יכולה לעשות את זה‪,‬״ אני ממלמלת לתוך צווארו‪ ,‬לוחצת את‬
‫כתפיו במטרה להדגיש את דבריי‪ .‬״אני יכולה לחבק אותך‪.‬״ ואז אני‬
‫נושקת לצווארו — פעם אחת‪ ,‬פעמיים‪ ,‬שלוש פעמים‪ .‬״וזה‪ .‬זה מספיק‬