Page 323 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪323‬‬

‫לסבול את הבוז של אבא שלך? כי לא היית הבן שהוא רצה?״ אני‬
‫מבחינה בלהבות הרושפות בעיניו‪ ,‬ומבינה שאמרתי יותר מדי‪.‬‬
‫״כי הפכתי לגבר שאני לא רוצה להיות‪,‬״ הוא אומר בזעף‪.‬‬

‫״אז‪ .‬אל‪ .‬תהיה‪,‬״ אני אומרת באיטיות‪ ,‬שעה שאגרופיי נקפצים‬
‫לצידי גופי‪ .‬האין זה פשוט עד כדי כך?‬
‫״מאוחר מדי‪ .‬הנזק נעשה‪.‬״‬

‫נזק? אני פוסעת לאחור‪ ,‬הנחרצות שלו איננה מוצאת חן בעיניי‪.‬‬
‫״איזה נזק?״‬

‫״אני‪ ,‬איזי‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬ומניד בראשו‪ .‬״אני פגום‪ ,‬ואת‪ ,‬את אישה‬
‫יפיפייה ונורמלית‪ ,‬שאיכשהו אוהבת אותי‪.‬״ קולו נשבר‪ .‬״אני לא מבין‬

‫את זה‪.‬״‬
‫אני נקרעת לגזרים נוכח דמותו המבולבלת והנסערת‪ .‬זה פשוט‬
‫הורג אותי מבפנים‪ .‬״אתה לא צריך להבין את זה‪ .‬אני אוהבת אותך‪.‬‬

‫זה הכול‪.‬״‬
‫״אבל אין בזה שום היגיון מבחינתי‪.‬״‬
‫אם היה קיר בקרבת מקום‪ ,‬הייתי מטיחה בו את האגרוף שלי‪ .‬אך‬
‫אין שום קיר בסביבה‪ ,‬אז אני יורדת במדרגות ומצמצמת את הפער‬
‫בינינו‪ .‬לאורך כל הדרך הבעת פניי מתחננת בפניו‪ ,‬מפצירה בו שיקבל‬
‫אותי‪ .‬שיקבל את אהבתי‪ .‬וכאשר זרועותיו מתרוממות לאיטן‪ ,‬אני‬
‫פחות או יותר מזנקת ביניהן ונאחזת בו בכל כוחי‪ .‬נדמה שהמפגש בין‬
‫הגופים שלנו מייצב את עולמי המעורער‪ ,‬ולעת עתה הכול כשורה‪,‬‬
‫אין שום דאגות או מצוקות‪ ,‬יש רק אותנו‪.‬‬
‫״אני מתנצל‪,‬״ הוא ממלמל לתוך צווארי‪ ,‬ומחכך בי את אפו‬

‫ברכות‪ .‬״מצטער שהדאגתי אותך‪.‬״‬
‫״גם אני מתנצלת‪.‬״‬

‫״על מה?״ הוא מתחיל לעלות במדרגות‪ ,‬חופן את ישבני בכפות‬
‫ידיו ומרים אותו‪ ,‬כך שאכרוך את רגליי סביב מותניו‪.‬‬

‫״שנטשתי אותך בסערת רגשות‪ .‬שלא מנעתי ממך ללכת‪ .‬למה לא‬
‫לקחת איתך את קאלום?״‬

‫״כי לא רציתי שהוא ירסן אותי‪.‬״‬