Page 322 - 30322
P. 322
322׀ ג׳ודי אלן מלפס
שפניו תשושות .נטולות כל חיות .הוא נראה כאילו שהוא יכול
לישון במשך שנה שלמה.
״היי.״ הוא תוחב את כפות ידיו עמוק בתוך כיסיו ,ונושא אליי את
מבטו ,בעודי עומדת בסמוך לגרם המדרגות.
״איפה היית?״ אני שואלת ,מתקדמת אל הקצה העליון של גרם
המדרגות תוך כדי היאחזות במעקה ,לא מעזה להרפות ממנו מפחד
שאתמוטט מרוב הקלה .״כולם דאגו לך.״ אני יורדת מדרגה אחת
בכיוונו.
״חיפשתי מישהו,״ הוא אומר ללא היסוס ,ייאושו אומר לי
שמאמציו לא הניבו פרי.
אני חושקת את שיניי ,לחוצה לבטא את מה שעומד על קצה לשוני.
״אני יודעת מי פני בשבילך.״
הוא כלל לא נראה מופתע .הוא אפילו לא ממצמץ .״אבא שלי היה
כל עולמה .אמא שלה לא הייתה מעוניינת בה ,רק בכסף ובמעמד של
אבא שלי .אחרי שאבא שלי מת ,אני הייתי האדם היחידי שנותר לה.
אני מנהל קרב בלתי פוסק כדי לוודא שהיא לא תמעד.״
״אני מעריצה אותך על זה שאתה עוזר לה,״ אני אומרת בקול
חרישי ,צריכה שהוא ידע את זה .קרוב לוודאי שלג׳ודי היה מה לומר
בנדון ,אבל זה לא מזיז לי .הוא ראוי לקצת דברי שבח ,אף על פי
שאינני רואה בעין יפה את מה שהיה בכוונתו לעשות היום .אך הוא
חזר ,והוא לא מצא את מי שהוא חיפש .אני יכולה להחדיר בו מעט
היגיון .אני יודעת את זה.
״אל תעריצי אותי ,איזי.״ ת׳יאו מניד בראשו ומשפיל את מבטו אל
כפות רגליו .״אין מה להעריץ בי.״
כתפיי צונחות ,ואני נכבשת בידי ייאוש כבד .״אל תנסה לעצור
בעדי,״ אני מזהירה.
חיוך רפה פושט בשפתיו ,והוא מרים אליי את מבטו בעודו עושה
צעד בכיוון המדרגות .״אני בכלל לא ראוי להערצה .אני גם לא ראוי
לך.״
״למה?״ אני שואלת בכעס .״למה אתה לא ראוי לי? כי נכפה עליך
