Page 317 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪317‬‬

‫קאלום הוא לא הצליח למצוא את מה שהוא חיפש‪ .‬למה שהוא ילך‬
‫לבד? למה?‬

‫״תרצי לשתות משהו?״ שואל ג׳פרסון‪ ,‬ואני נתלשת ממחשבותיי‬
‫בבהלה‪ .‬״או אולי לאכול משהו?״ הוא משלב את ידיו לפניו‪ ,‬ממתין‬

‫למוצא פי‪.‬‬
‫״אני בסדר‪ .‬תודה‪ ,‬ג׳פרסון‪.‬״‬
‫״בסדר גמור‪.‬״ הוא מרכין את ראשו ומתחיל להתרחק‪ ,‬ואני נותרת‬
‫לבדי בבית הגדול‪ .‬לא נותר לי אלא להמתין ולדאוג‪.‬‬
‫״איזי‪ ,‬יקירה‪.‬״ ג׳ודי מגיחה מתוך המשרד של ת׳יאו‪ ,‬וניכר עליה‬
‫שהיא חשה הקלה לראותי‪ .‬היא נחפזת לעברי‪ ,‬מושיטה את זרועותיי‬
‫ומחבקת אותי‪ .‬״איפה ת׳יאו? הוא פה? במועדון?״ היא נסוגה לאחור‪,‬‬
‫ומתבוננת בי בציפייה לתשובה‪.‬‬
‫אני מנידה בראשי לשלילה‪ ,‬ושפתיה האדומות נקפצות‪ .‬״לא ראיתי‬
‫אותו מהבוקר‪,‬״ אני מסבירה‪ .‬״היה בינינו‪ ...‬ויכוח‪.‬״‬
‫ראשה מוטה קלות‪ ,‬כך שהשכבות המושלמות של שיערה המושלם‬
‫מוסטות ממקומן‪ .‬״לגבי למה?״‬

‫״לגבי פני‪.‬״‬
‫שפתיה הקפוצות מתעוותות בבוז‪ .‬״מה לגביה?״‬
‫אני נאנחת בכבדות‪ ,‬בעודי נערכת להסביר את הכול מההתחלה‪.‬‬
‫למה אני האדם היחידי שמודע לכל זה? ״האדם שתקף אותה‪ .‬הוא‬
‫שוחרר בערבות‪.‬״ היא מתכווצת ברתיעה‪ ,‬תמהיל של בלבול ועוגמת‬
‫נפש מכתים את פניה היפהפיות‪ .‬״חשבתי שקאלום יהיה עם ת׳יאו‪,‬״‬
‫אני ממשיכה‪ ,‬נחפזת לומר את כל אשר על ליבי‪ ,‬ואולי אפילו להגן על‬

‫עצמי‪ .‬לא הייתי צריכה להניח לו ללכת‪.‬‬
‫״לעזאזל‪,‬״ היא רושפת ומתרחקת‪ ,‬מתחילה לפסוע אנה ואנה‬
‫ברחבי החדר‪ ,‬שקועה בהרהורים‪ .‬״הזנזונת הקטנה הזאת תהיה הסוף‬
‫שלו‪.‬״ היא מתחילה להתעסק בכפות ידיה בעצבנות‪ ,‬עקביה נוקשים‬

‫לעומת הרצפה בעודה פוסעת הלוך ושוב‪.‬‬
‫ראשי מופנה בעקבותיה‪ ,‬שעה שדבריה התקיפים משסעים אותי‬

‫מבפנים‪ .‬״מה זאת אומרת‪ ,‬היא תהיה הסוף שלו?״‬