Page 316 - 30322
P. 316
316׀ ג׳ודי אלן מלפס
שאתה יודע .חשבתי שתהיה איתו .אתה תמיד שם כשהוא צריך לטפל
בעניינים.״ תמיד שם כדי למנוע ממנו למעוד מהקצה.
שפתיו של קאלום מתעקלות ,ועיניו נעצמות בניסיון לאזור מעט
אורך רוח .״תיכנסי למכונית.״ הדאגה שלו ,וכעת גם הדאגה שלי ,היא
הסיבה היחידה שאינני מביעה שום מחאה .ללא קאלום לצידו ,מי יודע
למה ת׳יאו מסוגל .הוא לא רק יכאיב לאדם שהוא שם על הכוונת שלו.
אלוהים אדירים ,הוא מסוגל לרצוח אותו.
***
קאלום דרוך במהלך הנסיעה אל ת׳יאו ,לא שאני מצפה ממנו שיפתח
בשיחת חולין ,אך כל שיחה הייתה מתקבלת מצידי בברכה .הדממה
השוררת במכונית מותירה בינינו ריק ,אותו אני ממלאת במחשבות
חרדתיות.
כאשר אנחנו עוצרים מתחת לכביש הגישה המחופה ,ג׳פרסון
ממתין שם ,נראה מודאג לא פחות מקאלום .״מיס ווייט,״ הוא אומר,
ומחווה בידו שאני יכולה להתקדם ,בעודו מעניק לי את המרחב שאינו
נחוץ לי כאשר אינני עם ת׳יאו.
אני מחייכת אליו בתודה שעה שקאלום מצטרף אליי ,ואנחנו
נכנסים אל אולם הכניסה הגדול והריק .״תרגישי כמו בבית,״ הוא
אומר .״אני צריך לטפל בכמה עניינים בפלייגראונד.״
אני קופאת במקומי ,מתבוננת בקאלום ממשיך בדרכו ,ופותח את
הדלת למסדרון המוביל למועדון של ת׳יאו .״מה? אני אמורה פשוט
לשבת בחיבוק ידיים ,לדאוג עד מוות ולחכות שהוא יחזור הביתה?״
הוא עוצר במקום ,ידית הדלת נתונה באחיזתו ,ומסתובב לעברי.
״כן,״ הוא משיב בפשטות .הבעת פניו המאופקת היא הדבר האחרון
שאני רואה לפני שקאלום פותח את הדלת ונעלם.
״נפלא,״ אני רוטנת ,בעודי מוציאה את הטלפון מהתיק ומתקשרת
לת׳יאו .אני מגיעה היישר למענה הקולי .אני עוצמת את עיניי,
ומקרבת את הטלפון אל שפתייי ,תוך כדי שאני נושאת תפילה שבלי
