Page 312 - 30322

‫‪ 312‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫לרגע הוא מסיט את עיניו ממבטי‪ ,‬לפני שהוא משיב‪ .‬״לא‪.‬״‬
‫״אל תשקר לי‪.‬״ אני רושפת את המילים‪ ,‬מוסיפה להתקרב אליו‪,‬‬
‫ניצבת עימו פנים אל פנים‪ .‬״זה הוא‪ ,‬נכון? השמוק ההוא שתקף אותה‬

‫בסמטה‪ .‬שתקף גם אותי!״‬
‫״הוא השתחרר בערבות‪.‬״ ת׳יאו פחות או יותר יורק את המילים‪,‬‬

‫והן נוטפות תיעוב‪.‬‬
‫אני שואפת אוויר‪ ,‬המומה‪ ,‬נסוגה לאחור ומשפילה את מבטי אל‬
‫הרצפה‪ .‬מביטה אל כפות רגלינו היחפות‪ .‬״הם שחררו אותו?״ אני לא‬
‫מאמינה שזה קורה‪ .‬ת׳יאו הסגיר אותו למשטרה‪ ,‬במקום לשבור את‬
‫ידיו ואת רגליו‪ ,‬והם שחררו אותו‪ ,‬כך שהוא היה חופשי להטיל אימה‬
‫על פני בשנית‪ ,‬ואלוהים יודע על כמה נשים נוספות? זה מזעזע‪ .‬״איך‬

‫הוא נכנס למועדון?״‬
‫״אין לי מושג‪.‬״ רק מעצם האופן שבו הוא מבטא את המילים אני‬
‫מבינה שהוא רותח מזעם‪ .‬האם הוא הבין‪ ,‬בדיוק כמוני‪ ,‬שהם יכולים‬

‫לגעת בו?‬
‫״מה אתה מתכוון לעשות?״ אני נושאת אליו את מבטי‪ ,‬חוששת‬

‫באשר לכוונותיו‪.‬‬
‫״להכאיב לו‪.‬״ הוא לא מנסה ללכת סחור סחור‪ ,‬הוא לא טורח‬
‫לסמא את עיניי באמצעות מילים מכובסות‪ .‬אני יכולה לראות את‬
‫הכוונה בפניו‪ ,‬את צימאונו להקיז דם מהאדם השפל והנבזה הזה‪.‬‬
‫הכוח מאחורי מילותיו תואם את הכוח הגופני שאני יודעת שעומד‬

‫לרשותו‪ .‬״קאלום יבוא איתי‪.‬״‬
‫״לא‪.‬״ אני מנידה בראשי לשלילה‪ ,‬ומתחילה להתקדם לעברו‪.‬‬

‫״ת׳יאו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬לא‪.‬״‬
‫״את לא חושבת שמגיע לו להיענש?״ שאלתו מעוררת בי תהיות‪.‬‬
‫יש בעיניו הכחולות משהו שמעודד אותי לקרוא בין השורות‪ .‬אני‬
‫מרגישה שמדובר בשאלה אסטרטגית מצידו‪ .‬הוא בחר להכות מתחת‬

‫לחגורה‪ ,‬ואני לא בטוחה שאני יכולה להאשים אותו‪.‬‬
‫״אני יודעת למה אתה מסוגל‪ ,‬ת׳יאו‪.‬״ אני ממשיכה בשלי‪ ,‬נואשת‬

‫שיבין את מצוקתי‪ .‬״ישליכו אותך לכלא‪ .‬ייקחו אותך ממני‪.‬״‬