Page 307 - 30322
P. 307
פרק 23
ישנו הרגע הזה בין שינה למודעות — הרגע שבו את מתעוררת,
את חמימה ומכורבלת במיטה שלך ,והמוח שלך ריק לגמרי ,פרט
להתמתחות המענגת שאליה את נערכת או לאנחת שביעות הרצון
שעה שאת חוזרת להתכרבל במיטה ,ושוקעת לדממה השלווה של
השינה .זהו אותו רגע שמתקיים לפני שיש לך הזדמנות להזכיר
לעצמך מי את ומה קורה בחיים שלך .ואז הכול חוזר אלייך ,טיפין
טיפין ,ברסיסים ,ואת מעבירה כמה רגעים ,שעה שהעיניים עצומות,
בניסיון להיאחז בחשכה ,בתקווה שזה בסך הכול חלום ושעוד לא
התעוררת ממנו .אולם זה לא חלום .העיניים שלך נפקחות והרסיסים
מתחלפים בגלים עוצמתיים של תזכורות.
בעודי נושאת את מבטי אל התקרה ,אני נזכרת שאני מחוסרת
עבודה ושאני פשוט מטורפת על גבר שעל פניו בלתי אפשרי לאהוב.
רק שהוא איננו כזה .כלל לא .לפחות לא מבחינתי .ראשי מתחיל
לכאוב ,וליבי כבד בחזה שלי .האם זה פסול לאהוב את ת׳יאו חזק כל
כך ,להישאר ולהילחם על זה ,שעה שאני פוחדת שזה עלול להרוס
אותי? וגרוע מכך ,להרוס אותו .לדחוף אותו מעבר לקצה שהרי הוא
גם כך משתדל לשמור על איזון במאמץ עילאי .הוא סיפר לי שהוא
הרגיש שאני זקוקה לאזהרה בנוגע להתאהבותו בי .הוא הזהיר אותי
מאוחר מדי .עכשיו אני כבר שקועה עמוק בפנים .ואני חוששת שלא
נותר לי שום פתח מילוט.
ראשי נשמט הצידה ,וייאושי מתעצם נוכח המחזה של החלל הריק
שבו ת׳יאו אמור להיות .לא מרוצה ממראה המקום הריק במיטה שבו
הוא אמור לשכב ,אני שולחת את ידי וממששת את היעדרו ,מלטפת
את הסדינים הקרירים בסמוך אליי ,שעה שאני נשכבת על צד גופי.
המחשבה על כך שייתכן שלעולם לא אזכה להתעורר ולשכב לצידו,
פשוט להתבונן בו בעודו ישן ,מעלה דמעות של ייאוש בעיניי .אירוני
