Page 308 - 30322

‫‪ 308‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫שמכל הדברים המכבידים עליי כרגע‪ ,‬שום דבר לא משתווה להיעדר‬
‫קרבתו‪.‬‬

‫הייתי צריכה לחזור הביתה אמש‪ .‬כך הבוקר היה עליי להתמודד‬
‫עם דבר מאמלל אחד פחות — זאת אומרת‪ ,‬עם העובדה שת׳יאו לא‬
‫הצטרף אליי למיטה‪ .‬הוא לא בא אליי‪ ,‬הוא לא התכרבל איתי‪ ,‬הוא‬
‫לא ניחם אותי‪ .‬זה לא הוגן מצידי להיעלב‪ ,‬מפני שנתתי לו כל סיבה‬
‫להאמין שאני מטילה עליו את האחריות לתקיפתה של פני‪ .‬וזה לא‬
‫כל כך הוגן שהאשמתי אותו מלכתחילה‪ .‬החרטה בפניו הייתה ברורה‬
‫כשמש‪ .‬הוא לא ינוח עד שמי שאחראי לפשע הזה יישא בתוצאות‪ .‬אך‬
‫זה רק מוסיף לרשימת הדאגות ההולכת ומתארכת שלי‪ .‬עד כמה הוא‬
‫יכול למתוח את החסינות שלו עם המשטרה‪ ,‬לפני שהכול יחזור אליו‬

‫והוא יושלך לכלא? לפני שהוא יילקח ממני?‬
‫אני נאנחת בכבדות‪ ,‬קמה מהמיטה‪ ,‬לובשת את אחת מחולצותיו‬
‫של ת׳יאו וסוגרת את הכפתורים בעודי עושה את דרכי אל הטרקלין‬
‫כדי לחפש אותו‪ .‬משהו אומר לי לא לטפח יותר מדי תקווה שאמצא‬
‫אותו‪ ,‬קרוב לוודאי שהוא יעשה את מרב המאמצים להימנע מלשוני‬
‫הנקמנית‪ .‬אני מעיפה מבט בשעון שניצב על אדן האח‪ .‬השעה תשע‬
‫בבוקר‪ .‬ליבי צונח בקרבי‪ .‬או שהוא בכלל לא חזר אתמול בלילה‪ ,‬או‬

‫שהוא יצא מוקדם‪.‬‬
‫אני סבה על עקביי כדי לגשת להתקלח‪ ,‬מנסה לאזור את האנרגיה‬
‫הנחוצה לי כדי להמשיך ביום שלי‪ .‬אך לאחר שני צעדים בלבד‪ ,‬הספה‬
‫מעברו השני של החדר שובה את מבטי‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬לא הספה‪ ,‬אלא‬
‫המחזה של גוף ארוך ועירום למחצה השרוע לאורכה‪ .‬זרועו כרוכה‬
‫סביב אחורי ראשו‪ ,‬פניו מופנות לעבר חזהו‪ ,‬וכף ידו השנייה נחה על‬

‫בטנו בקלילות‪ ,‬עולה ונופלת לקצב נשימותיו השלוות‪.‬‬
‫הבד השחור של תחתוני הבוקסר שלו מתוח לאורך ירכיו‪ ,‬וברחבי‬
‫פניו חקוקים אלפי קמטים של ייסורים‪ ,‬גם בעודו ישן‪ .‬אף שהוא‬
‫עדיין נאה במידה בלתי נתפסת‪ .‬הוא היופי בהתגלמותו‪ .‬כמו יצירת‬
‫האומנות המשובחת ביותר שבה לא ניתן אלא לבהות בהערצה‪ ,‬עם‬
‫מיליון מילות פליאה המדגדגות את שפתיך‪ .‬או כמו משהו כל כך‬