Page 303 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪303‬‬

‫״תודה‪.‬״ עפעפיה כבר הולכים ונעשים כבדים‪.‬‬
‫״מוטב שתישני‪ .‬אני אלך לעדכן את ת׳יאו ששוחחנו‪ .‬הוא ישמח‬
‫לדעת שאת בסדר‪.‬״ אני מתחילה לפסוע לאחור לעבר הדלת‪ ,‬והיא‬

‫נאנחת בכבדות‪ ,‬שעה שראשה נשמט אל הכרית ועיניה נעצמות‪.‬‬
‫״תודה שטיפלת בי שוב‪ ,‬איזי‪.‬״ קולה דועך לקראת סוף המשפט‪,‬‬

‫ערפול החושים והתשישות גורמים לה להירדם שוב‪.‬‬
‫אני מתבוננת בה במשך כמה רגעים לפני שאני יוצאת מהחדר‬
‫וסוגרת את הדלת מאחוריי בעדינות‪ .‬״ג׳פרסון!״ אני מזנקת בבהלה‪,‬‬

‫כמעט מתנגשת בו בעודי מסתובבת‪.‬‬
‫״מיס ווייט‪.‬״ הוא מחייך‪ ,‬אך זהו חיוך המהול בדאגה‪.‬‬

‫״מה אתה עושה פה בשעה כזאת?״‬
‫״לא רציתי לעזוב לפני שאבדוק מה שלום הבחורה הצעירה‪ .‬מה‬

‫שלומה?״‬
‫״שלומה טוב זאת אומרת‪ ,‬היא מתאוששת‪ ...‬ובכן‪ ,‬היא התעוררה‪,‬‬
‫אבל שוב נרדמה‪.‬״ אני מחווה באגודלי לאחור‪ ,‬אל הדלת‪ .‬״כדאי‬
‫שמישהו ישב איתה‪ .‬הייתי בדרכי לעדכן את ת׳יאו שהיא שבה‬

‫להכרה‪.‬״‬
‫״אה‪ ,‬אדון קיין כבר איננו בשטח האחוזה‪.‬״‬
‫הראש כואב לי‪ .‬לאן הוא יכול ללכת בשעה מאוחרת כל כך‪ ,‬חוץ‬
‫מאשר לפלייגראונד? הוא איננו בשטח האחוזה? ״לאן הוא הלך?״‬
‫״אני לא נוהג להתעניין בדברים כאלה‪ ,‬מיס ווייט‪ .‬אני בסך הכול‬
‫משרת אותו‪.‬״ הוא חולף על פניי בדרך אל הדלת‪ .‬״אני אדאג שמישהו‬

‫יבוא לשבת עם פני‪.‬״‬
‫״ג׳פרסון‪,‬״ אני קוראת אליו‪ ,‬והוא נעצר בעיצומה של כניסתו‬

‫לחדר‪.‬‬
‫״כן‪ ,‬מיס ווייט?״ הוא לא מסתובב‪ ,‬ויש לי תחושה שזה מפני‬
‫שהוא יודע שבכוונתי לשאול אותו שאלה עליה הוא לא יהיה מוכן‬

‫להשיב‪.‬‬
‫״כמה זמן אתה עובד בתור המשרת של ת׳יאו?״‬
‫אינני יכולה לראות את פניו‪ ,‬אך נדמה לי שהוא מחייך‪ .‬״אני‬