Page 301 - 30322
P. 301
ג׳נטלמן חוטא ׀ 301
כך אני עוצמת את עיניי ,ואני רואה את עצמי .אני מחוסרת הכרה כמו
פני.
***
שעות חולפות .אני קמה מהכיסא ומתיישבת עליו בחזרה כמו יו יו,
כל עשרים דקות ניגשת לבדוק את הדופק ,לחץ הדם והחום של פני.
אינני צריכה לעשות זאת לעיתים קרובות כל כך ,אך אם אשאר לשבת
על הכיסא למשך זמן רב ,קרוב לוודאי שאשקע בשינה .אני כל הזמן
חוזרת ושואלת את עצמי האם אני מפספסת משהו — משהו חשוב.
הכרתה לא שבה אליה ,החום שלה לא ירד והאישונים שלה עדיין
רחבים.
בשעה אחת עשרה אני שוב ניגשת לבדוק אותה ,ומתחילה לפקפק
במסקנות ובאבחנות שלי .אני פוקחת את עפעפיה ומביטה לתוך
עיניה בקפידה .אני כל כך ממוקדת במשימה שלי ,בעודי מחפשת אחר
סימנים נוספים להתדרדרות או שיפור במצבה ,שאני מזנקת בבהלה
בעת שגופה מיטלטל על המיטה.
״אני עומדת להקיא,״ היא אומרת בקול חנוק ,מתגלגלת אל קצה
המיטה ומשתנקת ללא שליטה .״אלוהים.״
אני נחפזת לעבר הקערה ומתהלכת סביב המיטה ,מגיעה בדיוק
בזמן כדי שהיא תוכל להקיא לתוכה בקולי קולות .קצוות שיערה
משתפלות מטה ,מרפרפות על גבי תכולת הקערה ,ואני מושכת אותן
לאחור בידי הפנויה ,מסיטה אותן מפניה ,שעה שהיא ממשיכה להקיא
בקולניות וצחנה עזה נישאת באוויר .אך בעוד שזה לא נעים ,אינני
יכולה אלא להיות אסירת תודה .כל סילוק של פסולת מקיבתה יתרום
להבראתה.
חולפות חמש דקות ארוכות לפני שהיא מפסיקה ,ואני מורידה את
הקערה אל הרצפה לפני שאני מרתקת את שיערה למקומו באמצעות
סרט .״יותר טוב?״ אני שואלת ,בעודה משתנקת ומניחה את ראשה על
הכרית ,גבתה נוצצת מזיעה.
