Page 296 - 30322
P. 296
296׀ ג׳ודי אלן מלפס
״אז מי ,אם כך?״
״אין לי מושג.״
אני חושקת את שיניי ,חוזרת להתמקד בפני ומכסה את גופה.
״אנחנו צריכים להשכיב אותה במיטה.״
״לא רציתי להזיז אותה לפני שתגיעי,״ מסביר קאלום .״לא ידעתי
אם היא סובלת מפציעות.״ הוא מחליק את זרועותיו תחתיה ומרים
אותה מהרצפה ,ואני מתרוממת יחד איתו ,מחזיקה את השמיכות
במקומן.
״היא נפצעה,״ אני ממלמלת ,בעודי נצמדת אל קאלום שעה שהוא
מוביל אותנו בחזרה לבית .אני מביטה בת׳יאו בעודנו מתקדמים ,לא
מסוגלת לרכך את הזעף בפניי .״אבל רוב הפציעות החמורות אינן
גלויות לעין.״
ת׳יאו מתכווץ ברתיעה ,כאב מחדד את תווי פניו שעה שהוא מטה
את ראשו לאחור ומביט בתקרה .אני לא שואבת שום הנאה מהתגובה
שלו לעובדה הקרה שאני מציינת .הוא אמר שהיא בטוחה פה .הוא
טעה.
אני חוצה את הבית בעקבות קאלום ,ולאחר שהוא מניח את פני
באותה המיטה שבה טיפלתי בה לפני שבועות ספורים ,אני ניגשת
לרחוץ את ידיי .קאלום נעלם וחוזר לאחר דקה ,נושא בידיו שפע של
מצרכים רפואיים .אני ניגשת למיטה ,ומשתמשת במרפקיי כדי להסיט
את השמיכה מרגליה .״אתה צריך לדאוג שמישהו ישיג בשבילה
גלולת היום שאחרי ,ליתר ביטחון.״ בהיעדר רגליות לתמיכה ברגליים,
אני אט־אט ובעדינות מסיטה את רגליה של פני .״אתה יכול לעזור,
בבקשה?״ אני שואלת את קאלום ,ושולחת בו מבט .הוא מתבונן בי
מפשקת את רגליה של פני ,זעזוע קל נסוך על פניו .״קאלום?״
״כן.״ הוא נד בראשו ,מתעשת ונחפז אליי .״איפה את רוצה אותי?״
״תחזיק את הרגליים שלה מהברכיים,״ אני מדריכה אותו ,ומניחה
לו להחליף את ידיי בידיו .״ככה.״
״אני מחזיק אותה,״ הוא מאשר ,ונושא את מבטו אל פניה של פני,
במקום אל מה שנמצא ממש לנגד עיניו .״מה את עושה?״ הוא שואל.