Page 291 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪291‬‬

‫כשהייתי בת שלושים‪ .‬זה היה כל כך קשה‪ ,‬גם בתור אדם בוגר‪ ,‬אבל‬
‫את היית בסך הכול נערה‪.‬״ היא פותחת את זרועותיה ומציעה לי את‬
‫נחמתה‪ .‬בלי לחשוב פעמיים‪ ,‬ובאופן מפתיע‪ ,‬אני נענית להזמנתה‬
‫בקלילות‪ .‬״את חזקה יותר מכפי שחשבתי‪ .‬בלי אבא ובלי אמא בגיל‬
‫שבע עשרה‪ ,‬ובכל זאת הצלחת לפלס לעצמך דרך בעולם‪ .‬הוכשרת‬
‫בתור אחות!״ היא נסוגה לאחור ומביטה‪ ,‬פניה קורנות מגאווה‪.‬‬

‫מהתלהבות‪ ,‬אפילו‪.‬‬
‫אין בכוונתי להרוס את הרגע באמצעות החלקים בסיפור היפים‬
‫פחות‪ ,‬מפני שבפעם הראשונה בחיי מרעיפים עליי שבחים — שבחים‬
‫שתמיד ידעתי שאמא שלי הייתה מרעיפה עליי אם היא הייתה יכולה‬
‫לראות אותי עכשיו‪ .‬העובדה שאמא של ת׳יאו היא זו שמשבחת אותי‪,‬‬
‫ולא אמא שלי‪ ,‬מוסיפה מעט עצבות לרגע שלי‪ .‬״את מדהימה‪ ,‬איזי‪.‬״‬
‫היא נושקת ללחיי ומגישה לי את המשקה שלי‪ .‬״כמו בוסית‪.‬״ היא‬
‫מקישה את כוסה בכוסי וקורצת אליי‪ ,‬ואני פורצת בצחוק ונרגעת‬
‫בפעם הראשונה מאז הגעתי‪ .‬״שלא תטעי‪ ,‬נערתי היקרה‪ .‬בכל מה‬

‫שקשור לת׳יאו‪ ,‬את הבוסית‪ .‬של הלב שלו‪.‬״‬
‫המילים שלה מפלחות את ליבי ומזריקות לתוכו מנה גדושה של‬
‫אושר‪ .‬אני משערת שעכשיו זה לא הזמן המתאים לומר לה שמתישהו‬
‫בנה היקר אמר לי שהוא יתייחס אליי כמו אל מלכה ויזיין אותי כמו‬
‫זונה‪ .‬״תודה‪ ,‬ג׳ודי‪ .‬על השיחה ועל המשקאות‪.‬״ אני נשמעת כנה‪,‬‬
‫ואני באמת מדברת ממעמקי ליבי‪ ,‬אך עדיין ישנה את אותה סקרנות‬
‫המסרבת להרפות מהסוגיה שעלתה בשיחה בינינו‪ .‬מה קרה לת׳יאו?‬
‫הוא סיפר לי שהוא מחווט לתקוף כל אימת שנוגעים בו‪ .‬אני לא‬
‫מאמינה לו‪ .‬אני מאמינה שקרה משהו שהפך אותו לכזה‪ .‬וחוץ מזה‪,‬‬
‫ג׳ודי סיפרה לי שהוא לא היה ככה מאז ומעולם‪ .‬אך האם אני באמת‬
‫זקוקה לפרטים? והאם אסתכן בכך שארחיק אותו מעליי אם אנסה‬

‫לברר במה מדובר?‬
‫״זה הטלפון שלך‪ ,‬יקירה?״ שואלת ג׳ודי‪ ,‬מסבה את תשומת‬
‫ליבי בחזרה אל הבר היוקרתי‪ ,‬שעה ששפתיי מרחפות מעל לקשית‪.‬‬
‫אני מושיטה את ידי אל התיק שלי ושולפת מתוכו את הטלפון‪ ,‬אך‬