Page 288 - 30322

‫‪ 288‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫ביניכם כל כך עוצמתי‪ ,‬שאני יכולה להרגיש אותו בעצמי‪.‬״ היא‬
‫נוגעת בכיס החזה של חליפת הז׳קט שלה‪ .‬״ממש פה‪.‬״ אני נושאת‬
‫אליה את מבטי‪ ,‬ואינני רואה בפניה אלא הבעת אושר כנה‪ .‬״תמיד‬
‫טיפחתי תקווה שביום מן הימים הוא יכניס מישהי ללב שלו‪ ,‬שהוא‬
‫ייתן למישהי הזדמנות לאהוב אותו כפי שאני אוהבת אותו‪ .‬אבל היה‬
‫לי ספק אם אי שם קיימת אישה חזקה מספיק כדי להתמודד איתו‪ .‬עם‬

‫המועדון שלו‪ .‬עם האישיות שלו‪ .‬עם המוניטין שלו‪.‬״‬
‫להרף עין היא משתתקת‪ ,‬בוחנת אותי במבטה מעברו השני של‬

‫השולחן‪ .‬״עם הפוביה שלו‪.‬״‬
‫״בסופו של דבר הוא יתגבר עליה‪,‬״ אני אומרת‪ ,‬בעודי מרגישה‬
‫כאילו שאני מנסה להרגיע אותה‪ .‬האם יש לה ספקות שאינני חזקה‬

‫מספיק כדי להתמודד עם ת׳יאו?‬
‫״אני באמת מאמינה שהוא מסוגל לעשות את זה‪ ,‬איזי‪ .‬ואת לעולם‬

‫לא תדעי כמה זה מנחם אותי‪.‬״‬
‫״נדמה לי שאני דווקא כן יודעת‪,‬״ אני משיבה חרש‪ ,‬ומרכינה את‬

‫מבטי אל הכוס שלי‪ .‬״אני יכולה לשאול אותך משהו‪ ,‬ג׳ודי?״‬
‫״מה שתרצי‪.‬״‬

‫אני נושאת אליה את מבטי‪ .‬״הפוביה שלו —״‬
‫״חוץ מזה‪.‬״ היא קוטעת את דבריי‪ ,‬ידה מורמת אל על לתמיכה‬
‫בסירובה התקיף‪ .‬״תשאלי אותי כל מה שתרצי‪ ,‬אבל — בדומה לת׳יאו‬

‫— לעולם לא ארצה לדון בנושא הזה‪.‬״‬
‫אני מנסה לכבוש את סקרנותי ההולכת וגוברת‪ ,‬אולם גוון קולה‬
‫הנוקשה מקשה עליי‪ .‬מה קרה‪ ,‬לכל הרוחות? ״בסדר‪,‬״ אני מוותרת‪,‬‬

‫ההבעה הקודרת שלפתע אופפת את פניה איננה מוצאת חן בעיניי‪.‬‬
‫״כמו שהוא לא דחק בך‪ ,‬גם לך אסור לדחוק בו‪ .‬זה רק ירחיק אותו‬

‫ממך‪ ,‬איזי‪ .‬בבקשה אל תעשי את זה‪.‬״‬
‫״בסדר‪,‬״ אני אומרת שוב‪ ,‬כורעת מנטל רגשות האשם‪ .‬״אני‬
‫מצטערת‪ .‬לא התכוונתי לערער את שלוותך‪.‬״ עיניה נראות רדופות‬
‫כמעט‪ ,‬שעה שהיא מקרבת את הכוס אל שפתיה בעדינות‪ ,‬בוהה לתוך‬
‫המשקה שלה ולוגמת לגימה שנדמה שנחוצה לה כהוגן‪ .‬אך ישנה‬