Page 292 - 30322
P. 292

‫‪  292‬׀  ג׳ודי אלן מלפס‬

‫הצלצול נפסק לפני שאני מספיקה לענות‪ .‬״זה ת׳יאו‪,‬״ אני אומרת‪,‬‬
                                         ‫בעודי מחייגת אליו בחזרה‪.‬‬

‫ג׳ודי פורצת בצחוק‪ ,‬נרגזת מעט‪ .‬״הוא בטח רוצה לבדוק אם‬
                                        ‫גרמתי לך להימלט בבהלה‪.‬״‬

‫אני מחייכת‪ ,‬שעה שהשיחה עוברת למענה הקולי שלו‪ .‬אני‬
‫מתחילה להשאיר לו הודעה בזמן שג׳ודי מרימה את התיק שלה‪,‬‬
‫ומוציאה מתוכו את הטלפון המצלצל שלה‪ .‬שמו של ת׳יאו מהבהב‬
‫לנגד עיניי‪ ,‬ואני מנתקת את השיחה בזמן שג׳ודי עונה לו‪ .‬״יקירי‪,‬״‬
‫היא מברכת אותו לשלום בקול עליז‪ ,‬אולם אז הבעתה העליזה נמוגה‬
‫מעל פניה‪ ,‬ומוחלפת בהבעה יותר מדי רצינית לטעמי‪ .‬״לא‪,‬״ היא‬

           ‫אומרת בקול מתנשם ומביטה בי‪ .‬״כן‪ ,‬היא נמצאת איתי‪.‬״‬
‫גבי מזדקף‪ ,‬והדופק שלי מאיץ בזמן שג׳ודי ממקדת בי את מבטה‪.‬‬
‫אין לי מושג באשר למקור דאגתה‪ ,‬אך תגובתה החרדתית מעוררת את‬

                                                           ‫חששותיי‪.‬‬
‫״אני בדרך‪.‬״ היא קמה ממקומה‪ ,‬מסמנת לי לבוא בעקבותיה‪.‬‬
‫״בוודאי שאני מביאה אותה‪,‬״ היא מטיחה בו‪ ,‬במפגן נדיר של כעס‪,‬‬
‫לפני שהיא מנתקת את השיחה‪ ,‬לוקחת את הארנק שלה ומשליכה על‬

                                    ‫השולחן שטר של חמישים דולר‪.‬‬
‫״מה קורה?״ אני שואלת‪ ,‬בעודי מניחה לה להוביל אותי מהבר אל‬

                                                    ‫חזית בית המלון‪.‬‬
    ‫היא לא עונה לי‪ ,‬ובמקום זאת היא מנופפת לעבר הנהג שלה‪.‬‬
‫״ג׳ודי!״ אני צועקת‪ ,‬לאחר שבהלה עזה אוחזת בי‪ .‬״מה קרה?״‬
‫הנהג עוצר לידנו‪ ,‬והיא נחפזת להכניס אותי למכונית‪ ,‬ואחר כך‬
‫מתמקמת על המושב לצידי‪ .‬״הייתה תאונה בפלייגראונד‪,‬״ היא‬

         ‫אומרת לנו‪ .‬״תביא אותנו לשם מהר ככל האפשר‪ ,‬ג׳רארד‪.‬״‬
‫הנהג שלה מהנהן ופותח בנסיעה במהירות‪ .‬אך לא במהירות שבה‬
‫ליבי נוסק מאפס למאה‪ .‬״מה קרה? מדובר בת׳יאו? הוא בסדר?״ מוחי‬

                    ‫גועש נוכח הסיבות האפשריות להמולה והבהלה‪.‬‬
                                                    ‫״הוא בסדר‪.‬״‬

        ‫תחושת הקלה מציפה אותי בקצב מסחרר‪ .‬״אז מה קרה?״‬
   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297