Page 295 - 30322
P. 295
ג׳נטלמן חוטא ׀ 295
אליי .הוא חופן את לחיי בכפות ידיו ,פניו הדואגות במרחק סנטימטרים
בודדים מפניי .הוא מצמיד את שפתיו לשפתיי ,מתעכב עליהן ארוכות
ושואף אוויר מלוא ריאותיו .הוא חש הקלה אדירה לראות אותי ,אני
יכולה לחוש בפעימות ליבו ההולמות הולכות ומאיטות בעודו מצמיד
אותי אל חיקו.
״מה קרה?״ אני שואלת ,בעודי נסוגה מפניו ונחפזת לחצות את
החדר למקום שבו פני שוכבת על הרצפה .קאלום מרים אליי את עיניו,
חיוך רפה נסוך על פניו .״ובכן?״ אני שואלת ,עצביי כבר עומדים
להתפקע .״מישהו מוכן לספר לי מה קורה?״ אני כורעת ברך לצד פני,
אוחזת בפרק כף ידה ומחפשת את הדופק שלה .הוא שם ,והוא חזק,
אך היא מחוסרת הכרה.
״היא הותקפה,״ מסביר ת׳יאו ,וכורע ברך לצידי .הבזק של אלימות
מרצד בפניו בעודו מדבר.
״מה? פה?״ לא .לא ,זה לא ייתכן .הרקדניות בטוחות פה .מוגנות.
ת׳יאו דואג לכך.
״כן ,פה,״ הוא כמעט נוהם ,נראה אחוז טירוף מרוב זעם.
אני ממששת את מצחה של פני לפני שאני פוקחת את עיניה בזו
אחר זו .האישונים שלה גדולים ,פעורים לרווחה .״סיממו אותה.״
״פאק!״ ת׳יאו מטיח את ידו ברצפה ,לפני שהוא נעמד על רגליו
וחוצה את החדר בצעדים זועמים ,תוך כדי שהוא מסלק מדרכו כיסא
בבעיטה .אני מתעלמת ממנו ומתרכזת בפני ,בעודי שומעת את ג׳ודי
המנסה להרגיע אותו.
אני מסירה ממנה את השמיכה ,מחפשת אחר סימנים כלשהם
לשימוש בכוח ,ומבחינה במקבץ חבורות טריות על ירכיה ,רואה
שתחתוניה הקרועים משתפלים ממותנה .אני בולעת רוק בכבדות ללא
הפוגה ,בעודי מנסה להדחיק זיכרונות מזוויעים רבים מספור .עכשיו
זה לא הזמן להתמוטטות עצבים .אני חייבת להיות יציבה ואסופה.
קאלום רושף ואני נושאת את מבטי ,שפתיי קפוצות .״הוא?״ אני
שואלת ,בהתייחסי אל המנוול שתקף אותנו בסמטה.
קאלום מניד בראשו לשלילה .״הוא עצור.״
