Page 332 - 30322

‫‪ 332‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״תודה‪.‬״ היא מחזיקה אותם שעה שחיוך קלוש נסוך על שפתיה‪,‬‬
‫ופוסעת בחזרה אל חדרה‪ ,‬בזמן שאני נועלת נעליים ופוסעת בעקבותיה‪.‬‬
‫״אני פה אם את צריכה משהו‪ ,‬פני‪,‬״ אני אומרת אל גבה‪ .‬״גם אם‬

‫רק בשביל לדבר‪.‬״‬
‫היא מהנהנת‪ ,‬אוחזת בידית הדלת ושולחת אליי מבט לאחור בליווי‬

‫חיוך שאני מזהה כחיוך מכיר תודה‪ .‬״אני ממש מודה לך‪ .‬באמת‪.‬״‬
‫אני פוטרת את הכרת התודה שלה בהינף יד‪ .‬״קאלום נתן לך את‬

‫הגלולה שביקשתי ממנו להשיג?״‬
‫היא מהנהנת בראשה‪ .‬״שתיתי אותה מייד‪ .‬ת׳יאו בסדר?״ שאלתה‬

‫גורמת לליבי להחסיר פעימה‪.‬‬
‫״כן‪,‬״ אני משיבה בקול מרגיע‪ .‬״הוא בסדר גמור‪.‬״‬
‫״אני שמחה לשמוע‪.‬״ היא זזה במקומה בגמלוניות ופותחת את‬
‫הדלת‪ ,‬ואני תוהה אם עליי לספר לה את מה שידוע לי‪ .‬האם אכפת‬
‫לה? ״אני יודעת שאת יודעת‪,‬״ היא אומרת לפני שיש לי הזדמנות‬

‫לקבל החלטה‪.‬‬
‫חיוך רפה‪ ,‬ומעט נבוך‪ ,‬מעקל מעט את שפתיי‪ .‬״עכשיו הכול‬

‫הגיוני‪.‬״‬
‫״האמת היא שאני לא ראויה לו‪ .‬דחיתי אותו שוב ושוב במשך‬

‫שנים‪ .‬הוא בסך הכול רצה שארגיש רצויה‪.‬״‬
‫״את באמת רצויה‪.‬״‬

‫״אני יודעת‪,‬״ היא מודה‪ ,‬קולה מהורהר‪ .‬״אני בת מזל שיש לי‬
‫אותו‪ .‬והוא בר מזל שיש לו אותך‪.‬״ היא נכנסת לחדר וסוגרת את‬
‫הדלת‪ ,‬ואני לוטשת בה את מבטי להרף עין‪ .‬גם אני בת מזל שיש לי‬

‫אותו‪.‬‬
‫לאחר שאני תוחבת את הטלפון לכיס האחורי של מכנסיי‪ ,‬אני‬
‫יורדת במדרגות אל ת׳יאו‪ ,‬להוטה כעת לאתרו‪ ,‬לא רק כדי לראות‬
‫אותו‪ ,‬אלא גם כדי להראות לו עד כמה בת מזל אני מרגישה‪ .‬האם הוא‬

‫כלל מודע לכך?‬
‫לאחר שאני חוצה את המסדרונות ואת המשרד מבלי להבחין‬
‫באיש‪ ,‬אני נכנסת למועדון ומגלה שהוא שוקק חיים‪ .‬המוזיקה מתנגנת‬