Page 334 - 30322
P. 334
334׀ ג׳ודי אלן מלפס
״אם כך ,למה כשת׳יאו הגיע לפה ,הוא נראה כאילו שהוא עומד
לרצוח מישהו?״
״מה?״
״כשהוא הגיע לפה ,הוא נראה אחוז דיבוק .שניים מהמאבטחים
שוחחו איתו.״
אני מורידה את הכוס ,ונודדת במחשבותיי מספר שעות אחורה,
לרגע שבו ת׳יאו עזב אותי במיטתו .הטלפון שלו צלצל .מי התקשר
אליו ,ומה הוא אמר לו? ״מה קורה?״ אני שואלת בקול חרישי ,בעודי
מניחה את הכוס על השולחן באיטיות.
״ג׳ודי שאלה את אותה השאלה בדיוק ,וגם קאלום ואנדי.״ היא
מסתובבת ומצביעה לעבר חדר ההלבשה .״כולם הלכו בכיוון הזה.״
אני יורדת מהשרפרף עוד לפני שהיא מספיקה לסיים את המשפט,
ונחפזת להתקדם היישר לעבר חדר ההלבשה של הרקדניות .אני לא
רוצה לחשוב את מה שאני חושבת ,אבל הזעם המיוחס לת׳יאו הופך
את המחשבות הללו לבלתי ניתנות לעצירה .המאבטחים שלו שוחחו
עימו לאחר הגיעו למקום .האם הם אלה שהתקשרו אליו? האם הם
ייעצו לת׳יאו היכן הוא יוכל למצוא את האדם שתקף את פני?
מוחי גועש ממחשבות .השאגות הנשמעות מהקהל דועכות,
וסביבתי מיטשטשת שעה שאני חוצה את המועדון ,מפלסת את דרכי
בין אנשים ,בין שולחנות ,ופוסעת סביב לבמה .לנגד עיניי ניצבת
מטרה אחת ויחידה :למצוא את ת׳יאו ולקבל הסבר לזעם המיוחס לו.
למנוע ממנו להפר את הבטחתו אליי .רק עכשיו אני מבינה שהוא
לא באמת הבטיח לי שהוא ירפה מהעניין .האם הוא ניסה לרצות
אותי? לומר לי את מה שרציתי לשמוע? אלוהים ,אני כל כך טיפשה
שהאמנתי שת׳יאו מסוגל להשאיר את העניין מאחור .אני מאיצה
את קצב צעדיי ,מפלסת לעצמי דרך בין חבורה של גברים ,מתנצלת
לאחר שאני מתנגשת בזרוע של אחד מהם ,תשומת ליבי נתונה יותר
ליעד שלי מאשר למאמציי להגיע ליעד .״סליחה,״ אני אומרת בעודי
נושאת אליו את מבטי.
עיניים מוכרות פוגשות בעיניי.
