Page 404 - 30322

‫‪ 404‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״ובכן‪ ,‬זה מפני שיש לך עניינים חשובים יותר‪.‬״ קאלום מוביל‬
‫את הדרך אל הכלוב החדש‪ ,‬הניצב במלוא הדרו מעברו השני של‬
‫המועדון‪ .‬המתכת בורקת‪ ,‬הרצפה נטולת כתמים‪ .‬אך לא למשך זמן‬

‫רב‪ .‬תוך זמן קצר היא תתכסה בדם וזיעה‪ .‬״איך מתקדם הבית?״‬
‫האזכור של חוף המבטחים החדש שלנו באזור הכפר מרומם את‬

‫רוחי‪ .‬״נהדר‪ .‬בעוד מספר שבועות כבר נוכל לעבור לשם‪.‬״‬
‫״ואתה מוכן לחיים באמצע שום מקום?״ שואל קאלום‪ ,‬ומסב אליי‬

‫את מבטו‪.‬‬
‫עליי רק לחשוב על ילדותי המאושרת בכפר בכדי לדעת שאני‬

‫עושה את הדבר הנכון‪ .‬״זה לא מקום מתאים לגידול ילדים‪.‬״‬
‫קאלום פותח את דלת הכלוב ומסמן לי להיכנס‪ .‬אני נכנס לזירה‪,‬‬
‫פוסע למרכזה ומביט סביב‪ .‬״נחמד‪,‬״ אני אומר במהורהר‪ ,‬וקאלום‬

‫פורץ בצחוק‪.‬‬
‫״מה?״‬

‫צחקוקיו ממשיכים להישמע שעה שהוא מביט בי עומד באמצע‬
‫הכלוב‪ ,‬האצבע שלו מצביעה על פלג גופי העליון‪ .‬״אתה כזה בן זונה‬

‫קשוח‪.‬״‬
‫אני מרכין את מבטי בבלבול‪ ,‬וזוכה לתזכורת לכך שהחזה שלי‬
‫עדיין עטוף במנשא תינוקות‪ .‬אני צוחק יחד איתו‪ ,‬האירוניה לא חומקת‬

‫ממני‪ .‬״היי‪ ,‬מה שלום ג׳ס?״‬
‫״מעצבנת‪,‬״ הוא משיב נמרצות‪ .‬״כמו תמיד‪.‬״‬
‫אני פורץ בצחוק‪ ,‬צחוק עמוק ונמוך‪ ,‬ופונה לעבר היציאה‪ .‬זו‬
‫מערכת יחסים נוספת של אהבה־שנאה‪ .‬השניים מעולם לא היו במצב‬
‫אינטימי‪ .‬זה מתסכל בשביל כל מי שנמצא בחברתם‪ .‬הכימיה ביניהם‬
‫חזקה היום כפי שהייתה כשהם נפגשו‪ ,‬אבל שניהם מסרבים לממש‬
‫אותה בפועל‪ .‬אין לי שמץ של מושג מדוע‪ .‬״תאמר לי —״‬
‫ידו מתרוממת בחטף ומהסה אותי‪ .‬״כבר אמרתי לך‪ ,‬אין לי מושג‬
‫מה אני מעדיף‪ ,‬לזיין אותה או לחנוק אותה‪ .‬לוקח לי זמן לפענח את‬

‫זה‪.‬״‬
‫״גם וגם?״‬