Page 96 - 30322

‫‪ 96‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫הוא מרכין את שפתיו אל שפתיי‪ ,‬גוזל ממני את נשימתי‪ ,‬וכאשר‬
‫הוא אוחז בידיי ומניח אותן על כתפיו ומושך אותי אליו‪ ,‬אני נמסה‬
‫לעומת גופו‪ ,‬מתמסרת ללשונו הנחרצת‪ ,‬פוגשת בתנועותיו המעגליות‬
‫הרכות‪ ,‬המוכיחות שהוא צודק‪ .‬לא אלחם בו‪ .‬אני שיכורה‪ ,‬נוסקת‬
‫לגבהים שדמיינתי פעם אחר פעם‪ ,‬שעה שהוא כובש את שפתיי‬
‫בנחישות תקיפה אך עדינה‪ .‬טעם שפתיו בלתי רגיל‪ ,‬ניחוחו רענן‬
‫ונקי‪ ,‬וכפי שחששתי‪ ,‬אני כחומר גלם בידיו‪ ,‬נענית לדרישותיו‬
‫ושיכורה מעונג‪ .‬שפתיו נעות על גבי שפתיי כמו בריקוד חושני ואיטי‬
‫שצעדיו נלמדו בקפידה‪ .‬בטני מתכווצת ומתהפכת בקרבי‪ ,‬ומחשבותיי‬
‫מתרוצצות לכל עבר‪ .‬העובדה שגופו הענק מרתק אותי למקומי רק‬

‫מוסיפה לתחושת הסיפוק הגואה בגופי‪.‬‬
‫בטוחה‪ .‬מעולם לא הרגשתי בטוחה כל כך‪ ,‬וזו חוויה זרה לי‪ ,‬כזו‬
‫שייתכן שאגלה שקשה לי להרפות ממנה‪ .‬תוסיפו לכך את תחושת‬
‫העונג העילאי שמספקות לי שפתיו המיומנות‪ ,‬ואפשר לומר שנגזר‬

‫עליי להישאר בת ערובה בידי ת׳יאו קיין כל זמן שהוא יחפוץ בכך‪.‬‬
‫קצב נשיקותיו הולך ומאט‪ ,‬וידו מעסה את ראשי שעה שהוא פולט‬
‫אנקה גרונית רפה‪ .‬״התכוונתי לשמור את זה לקינוח‪,‬״ הוא לוחש‪,‬‬
‫הטון העדין של מילותיו ותנועת שפתיו לעומת שפתיי מעצימים את‬
‫הרטט המפעם בין ירכיי הרועדות‪ .‬הוא נסוג לאחור מעביר את כרית‬
‫אגודלו לעומת שפתי התחתונה בגסות ומתבונן בי‪ .‬״רק זה היה שווה‬

‫את הטיסה לפה‪.‬״‬
‫אני מוכת אלם‪ ,‬כלל לא מסוגלת להבין מה אני מרגישה‪ .‬נראה‬
‫שצמד המילים שבויה לחלוטין איננו עוצמתי דיו‪ .‬״העסקים לא‬

‫התנהלו כמו שתכננת?״ אני שואלת בציניות‪.‬‬
‫חיוכו עדיין רפה‪ ,‬אך רווי הנאה‪ .‬״העסקים מתנהלים בדיוק כמו‬
‫שתכננתי‪.‬״ ידו מחליקה מבסיס צווארי אל כתפי‪ ,‬ומשם היא מטיילת‬

‫במורד זרועי עד שהוא מוצא את ידי‪.‬‬
‫כל סנטימטר וסנטימטר בעורי מצטמרר בזמן שאני מהרהרת במה‬
‫שהלילה עשוי לטמון בחובו‪ ,‬ופולטת צחוק חרישי‪ .‬״אז אני נחשבת‬

‫חלק מהעסקים שלך?״‬