Page 92 - 30322
P. 92
92׀ ג׳ודי אלן מלפס
לחמוק בחזרה פנימה .היא לעולם לא תדע שבכלל יצאתי מהחדר ,מה
שיחסוך ממני את הצורך להסביר את החלטתי.
את הנסיעה במונית לבלאג׳יו אני מעבירה בניתוח הסיבות
שמאחורי ההחלטה שלי ,תוך כדי שאני רועדת באימה ,שעה שלהקת
פרפרים מתפרעת בבטני .אני נכנסת ללובי ומביטה בפליאה בעיצוב
השיש היוקרתי .בזמן שאני מנסה לספוג את המבואה המפוארת ,אני
מתמהמהת בסמוך לדלפק הקבלה ,מנסה לאתר את הנהג של ת׳יאו.
המקום הומה אדם ,זרם בלתי פוסק של אנשים הנכנסים ויוצאים,
צלצולים ממכונות הימורים ומהמרים המריעים בקולי קולות.
״מיס ווייט?״
אני מסתובבת וקולטת את קאלום מאחוריי .כמו תמיד ,הוא לבוש
בחליפה ועל פניו הבעה מטילת אימה .שיערו הבלונדיני נראה מעט
בהיר יותר היום ,אולי בגלל השמש .״היי.״
״אני אקח אותך לאדון קיין.״ הוא מצביע לפנים ,ולאחר שאני
מתחקה אחר האצבע שלו ,אני רואה שהוא מצביע לעבר המעליות.
״איפה הוא?״ חשבתי שיכניסו אותי לרכב ויסיעו אותי למסעדה,
או שאולי פשוט נסעד במסעדה בבית המלון.
״אם תואילי לבוא אחריי.״ אני נותרת קפואה במקומי ,שעה שהוא
מתחיל להוביל את הדרך .הוא מתקדם מספר מטרים בודדים לפני
שהוא עוצר ומביט לאחור ,למקום שבו אני מרותקת לרצפת השיש,
דאגות מתחילות לכרסם בי .״מיס ווייט?״
״אתה לוקח אותי לחדר שלו ,נכון?״
הוא מביט בי באי נוחות מובהקת ,חושב שבכוונתי לסרב ולהתנהג
בעקשנות ,ואני יכולה לראות שהוא נערך לקראת התרחיש הזה.
״לאדון קיין יש סוויטה.״
״סוויטה?״
״כן ,סוויטה .לא חדר אחד ,הרבה חדרים.״
אם לא הייתי מכירה אותו ,הייתי בטוחה שהוא לועג לי .הרבה
חדרים ,כולל חדר שינה .״אני מבינה.״ אני מתעסקת בתיק היד ,בעודי
מעיפה מבט נוסף לעבר המעלית.
