Page 94 - 30322
P. 94
94׀ ג׳ודי אלן מלפס
מרחק מת׳יאו ,והוא תמיד מעניק לי יותר מרווח מכפי שנחוץ לי .הוא
סובל מפוביה כלשהי? אינני יכולה אלא לתהות אם הוא חושב שאני
מדבקת ,או משהו כזה.
אני צועדת באיטיות בזמן שהפאר הרב שסביבי מכה בי .והאווירה.
לא הייתי יכולה לדמיין את זה גם אם רציתי .נוכחותו של ת׳יאו
מורגשת באוויר ,אפילו עוד לפני שראיתי אותו .רגליי כמעט קורסות
תחתיי ,וידי נשלחת אל שולחן סמוך המעוטר בזר פרחים מהודר.
״הטרקלין נמצא בהמשך.״ קאלום מתחיל להתרחק ,ועליי לקחת
פסק זמן כדי להתאפס על עצמי לפני שאני ממשיכה בעקבותיו.
כשאנחנו מגיעים אל פינת הישיבה הענקית ,האווירה מוסיפה להיטען
באנרגיה ,מה שאומר לי שת׳יאו הולך ומתקרב .אני סורקת את החלל,
ומבחינה בדלת נוספת מעברו השני של החדר .לאן היא מובילה? ״שבי,
בבקשה,״ מורה לי קאלום ,ואני עושה כדברו ,בלי לחשוב פעמיים,
מפני שעליי לשבת ולנסות להסדיר את נשימתי .״אדון קיין יהיה איתך
בעוד מספר רגעים.״ הוא מסתלק ,וסוגר את הדלת מאחוריו.
אדון קיין? ברצינות .הם אמורים להיות חברים .אני מניחה את ידיי
בחיקי ,מנסה להאט את קצב ליבי לפני שאתעלף .ואני מוצאת את
עצמי צוחקת בקול נוכח המחשבה על כך שת׳יאו ייכנס וימצא אותי
מוטלת על הרצפה עם הפנים למטה .אני נעמדת בתנועות עצבניות,
ואחר כך מתיישבת שוב ומשלבת רגל על רגל .אחר כך אני מחליפה
רגליים ,נטולת כל יכולת להרגיש נינוחה .אני נשענת לפנים ,ואחר כך
הצידה ,פורעת את שיערי ומהדקת את שפתיי.
איפה הוא? אני לוטשת את מבטי בדלת ,וחוסר המנוחה שלי הולך
וגובר ככל שאני מוסיפה לחכות לו .הוא דורש שאהיה פה ,ואחר כך
הוא נותן לי לחכות? מה גורם לו לחשוב שהזמן שלו יקר משלי?
לפתע אני מוצפת זעם .אני קמה ממקומי ומושכת את שמלתי מטה,
נחושה ללכת למצוא את קאלום ולהודיע לו שאני מסתלקת ,אולם
ברגע שאני פונה להרים את תיק היד שלי מהספה ,משהו מעברו השני
של החדר שובה את מבטי.
והנה זה קורה פעם נוספת ,עולמי מתהפך על פיו .הוא נשען על
