Page 97 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪97‬‬

‫״לא‪ ,‬איזי‪ ,‬את בהחלט עונג‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬בעודו אוחז בידי ומוביל‬
‫אותנו אל חדר האוכל‪ ,‬היכן שישנו שולחן הערוך לשניים ומלצר‬
‫העומד בצד‪ ,‬ממתין לבואנו‪ .‬ת׳יאו מציע לי את הכיסא במחווה‬
‫ג׳נטלמנית ועוזר לי לשבת‪ ,‬לפני שהוא מתמקם בכיסא שמולי‪ .‬המלצר‬
‫מניח לפניי צלחת‪ ,‬אבל כשהוא מגיע לצד של ת׳יאו‪ ,‬הוא נסוג מספר‬
‫צעדים לאחור ומחזיק את הצלחת לפנים‪ ,‬במקום להניח אותה על‬
‫השולחן‪ ,‬כאילו שהוא פוחד להתקרב יתר על המידה‪ .‬אני מכווצת את‬
‫מצחי שעה שת׳יאו מושיט את ידו אל הצלחת ומניח אותה על השולחן‬

‫בעצמו‪ ,‬לפני שהוא מוזג לי כוס יין לבן‪ .‬מה זה היה?‬
‫הוא רומז לי שאתחיל לאכול‪ ,‬על כן אני אט־אט אוספת את הסכין‬
‫והמזלג שלי‪ ,‬ומתבוננת בו בקפידה בעודי נועצת את מזלגי בצדפות‪.‬‬
‫אני לחוצה מכדי לאכול‪ ,‬במיוחד לאחר הנשיקה הלוהטת ההיא‪ .‬אני‬
‫כבר מרגישה כמיהה לעוד‪ ,‬ואינני בטוחה אם כדאי שאשתוקק לגבר‬

‫כמו ת׳יאו בעוצמה כזאת‪.‬‬
‫״את לחוצה‪,‬״ הוא מצהיר‪ ,‬לא מאשים‪ ,‬פשוט מציין את אבחנתו‪.‬‬

‫המדויקת‪ .‬״תסבירי לי למה‪ ,‬איזי‪.‬״‬
‫אני מביטה אליו‪ ,‬ראשי מוטה הצידה‪ .‬״צצת בווגאס‪ ,‬ת׳יאו‪ .‬ללא‬

‫כל התראה מוקדמת‪ .‬אני בקושי מכירה אותך‪.‬״‬
‫״אם ככה בואי נכיר זה את זה‪ ,‬איזי ווייט‪.‬״ הוא מתרווח במושבו‪,‬‬

‫יין בידו‪ ,‬ומתבונן בי‪ .‬״איך עבר עלייך היום שלך?״‬
‫אני נוהגת כמותו ומנסה להתרווח במושבי‪ .‬״מלא בהפתעות בלתי‬

‫צפויות‪ .‬ושלך?״‬
‫״הולך ומשתפר עם כל שעה שחולפת‪.‬״ הוא מבזיק לעברי חיוך‬

‫של זאב‪ .‬״ויש לי תחושה שבסוף היום אני אדלג מרוב אושר‪.‬״‬
‫אני פורצת בצחוק מתגלגל‪ ,‬שאינני מצליחה לרסן‪ .‬איך ייתכן‬
‫שהוא יכול להרגיע אותי בכזאת קלות? הוא מומחה בלהשרות עליי‬
‫רוגע‪ .‬נכון לעכשיו‪ ,‬גישתו הישירה איננה מטרידה אותי‪ ,‬אלא יותר‪...‬‬

‫מסקרנת אותי‪ .‬״גבר גדול כמוך מסוגל לדלג?״‬
‫״את רוצה לעזור לי לבחון את הסוגיה?״‬

‫אני מנידה בראשי ומרכינה את מבטי לשולחן לרגע‪ ,‬ולו רק כדי‬