Page 87 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪87‬‬

‫ליבי דוהר כרכבת הרים‪ ,‬שעה שאצבעותיי לופתות את זרועות‬
‫הכיסא בחוזקה‪ .‬נדרשות לי עשר דקות תמימות כדי להתאפס על‬
‫עצמי לפני שאני מעיזה לנסות לקום ממקומי‪ .‬אני מתרוממת באיטיות‬
‫בניסיון לשמור על יציבות‪ .‬עד כדי כך הוא משפיע עליי‪ .‬כשהוא איתי‬
‫אני מאבדת יכולת לתפקד‪ ,‬ועל אף מאמציי להיות צלולה ויציבה אני‬
‫נכשלת כל פעם‪ .‬ת׳יאו משפיע עליי והוא מעולם אפילו לא ממש‬
‫חיבק אותי‪ .‬לא כמו שצריך‪ .‬איפה אהיה אז‪ ,‬אם כבר עכשיו אני לא‬
‫מפסיקה לחשוב על הגוף שלו‪ ,‬על ידו שעוטפת אותי‪ ,‬עליו עושה‬
‫איתי אהבה‪ ,‬על שפתיו המנשקות כל סנטימטר וסנטימטר בגופי? זו‬
‫הפנטזיה המוחשית ביותר שחוויתי מימיי‪ .‬והמסוכנת מכולן‪ .‬וגרוע‬
‫מכל‪ ,‬אני יודעת שזה יהיה מדהים לא פחות מכפי שאני מדמיינת —‬
‫עוצמתי ומלהיב‪ .‬אני אפילו לא מכירה אותו‪ ...‬ועם זאת‪ ,‬אני מרגישה‬

‫כאילו שאנחנו מכירים‪.‬‬
‫אני מרכינה את מבטי אל פרק כף היד שלי‪ ,‬שקועה במחשבותיי‪.‬‬
‫הוא אמר לי שהוא צריך לגעת בי‪ .‬אני אוהבת שת׳יאו נוגע בי‪ .‬אני‬
‫שונאת את זה‪ ,‬אבל אני אוהבת את זה‪ .‬אני נאנחת בכבדות‪ .‬כל הסיפור‬
‫הזה מבלבל אותי‪ ,‬ואני מבולבלת במיוחד בגלל הגבר שהכניס אותי‬
‫לבוץ הזה מלכתחילה‪ .‬עושה רושם שכולם מסביבי פוחדים מת׳יאו‬
‫קיין‪ ,‬ואינני מצליחה להבין מדוע אינני פוחדת ממנו‪ .‬לא כמו שהם‬
‫פוחדים ממנו‪ .‬בפעם הראשונה בחיי‪ ,‬אני נואשת לאינטימיות עם גבר‪,‬‬
‫ולא משום סיבה אחרת פרט לכך ש‪ ...‬אני פשוט מעוניינת באינטימיות‪.‬‬
‫הצורך שלי להוכיח לעצמי שאינני פגומה כלל לא מופיע במחשבות‬

‫הממלאות את מוחי‪.‬‬
‫״לעזאזל‪ ,‬איזי‪,‬״ אני אומרת בין נשימות כבדות בעודי לוקחת את‬
‫המשקה שלי ופוסעת בחזרה לעבר מיטת השיזוף שלנו‪ .‬אני רואה‬
‫שג׳ס נמצאת ליד הבר עם דני וקייל‪ ,‬והם שותים וצוחקים‪ .‬מבטינו‬
‫נפגשים ובזמן שהיא מתחילה להתרחק מהבחורים כדי לגשת אליי‪,‬‬
‫אני מרימה את ידי ומסמנת לה שבכוונתי לגשת אליה‪ .‬שנייה‪ ,‬אני‬

‫אומרת ללא צליל‪ ,‬והיא מהנהנת בראשה‪ ,‬וחוזרת למשקה שלה‪.‬‬
‫אני מתיישבת על קצה המיטה‪ ,‬שולפת את הטלפון שלי‪ ,‬נכנסת‬