Page 228 - alef
P. 228
פרק י | ושננבם לתניך -אלו הבלמיחים 214
עיניו של הבחור התמלאו בדמעות ,וג אילו ביקש להשיב -לא יכול היה
לעשות כ ,שכ גוש ח את גרונו ,אח ,אילו ידע רבינו מדוע הוא נאל לעזוב
בישיבה ,אילו רק ידע ...אבל רבינו לא הניח לו ,שבעל כישרו כמו יוותר על
לימוד בישיבה שלנו ,רק כדי להיות קרוב לאמא ,הלא זוהי מ ירות נפש של
ממש ,הרי זהו כיבוד א בדרגה נפלאה ועצומה .השיקול של נכו בהחלט,
חת רבינו את דבריו ,ולח את ידו של הבחור בחו .אני מבר אות שתצליח
בדרכ החדשה ,וזכות מ ירות הנפש של ,למע אמ האלמנה ,תעמוד ל
בכל אשר תפנה.
בערבו של אותו יו ארז הבחור את חפציו בראש מור ,בגב זקו ,הוא אינו
בחור בטל ולא יוצלח ,שנאל לעזוב את הישיבה בבושת פני .כלל וכלל לא.
עדות נאמנה יש בידו ,ממר ראש הישיבה ,כי הוא בחור ישיבה לכל דבר ועני ,
שמחמת מ ירות נפש ושיקול דעת נכו וצלול ,עושה את דרכו אל קרבת מגוריה
של אמו האלמנה ,על מנת ללמוד תורה ב מו לה ,ולהיות לה לעזר ול עד.
שני חלפו .הבחור התבגר ונישא ,כשהוא מקיי אורח חיי תורני מובהק,
וביו מ הימי הזדמ לשמחת ברית מילה ,בה שימש כ נדק רבינו .לאחר
עריכת הברית חלפו האורחי על פניו של רבינו להתבר מפיו ,וג הבחור,
מיודענו ,היה ביניה ,נרגש ונפע ,ושואל ב תר לבו את עצמו ,היזכרנו ראש
הישיבה?!
הא ראש הישיבה זוכר אותי ,שאל ,כאשר אחז בידו של רבינו ,רבינו התבונ
בו ,ושאל לשמו ,אני פלוני אלמוני ,השיב האיש ,וליבו הל בעוז .עיניו של
רבינו הוארו בבת אחת ,בוודאי שאני זוכר אות .הלא אתה הוא אותו בעל
כישרו עצו ,שעזב את הישיבה במ ירות נפש ,כדי ללמוד בקרבת מקו לאמו
האלמנה ,בוודאי שאני זוכר .וכי אי אפשר לשכוח הקרבה שכזו למע אמא.
רבינו הכיר היטב את מצבו ,והצליח במ ירותו ותבונתו להשאיר אצלו רוש
חיובי ואצילי בעזבו את הישיבה .רוש שנשאר איתו לאור כל השני 290.
לבב ארשפוב לכל אדח להצליד
איש חינו ביקש להמלי על תלמידו ,עדי נפש באופ מיוחד ,המבקש להתקבל
לישיבת "קול תורה" ,מה הבעיה? השיב רבינו .שיבוא למבח ,אול המחנ
.290מפי רבי פנח ארלנגר ,דר ע חיי ח"א עמ' קי"ד.
