Page 227 - alef
P. 227
גאון ישראú פרק י | ושננבם לתניך -אלו הבלמיחים
אגב ,קושיה מענינת ומאתגרת על דברי התו ' ,התפתח ביניה דיו ארו ,
ובלי לשי לב הגו השניי עוד שעה תמימה בדברי התו '.
כ היה במש הימי הבאי ,הבחור מצא את העת הנכונה לעני את אותו
בחור בדברי התו ' ,ע קושיות ותרוצי פלפולי וחידודי ,וב יכומ של
אות שבועיי ,היה אותו בחור בקי עצו בדברי תו ' זה ומבואותיו ,מתחילה
ועד ה ו ,ע דברי הראשוני והאחרוני .
היתה זו בתקופה שרבינו היה עובר בעצמו פע בחודש בי חדרי השיעורי
השוני ,ועור לבחורי מבח ,הוא היה פונה אליה בשאלות בעל פה ,מדברי
הגמרא ,רש"י ותו ' ,רא"ש ,ומהרש"א ועוד ,והבחורי היו נדרשי להשיב בעל
פה ,ולהוכיח את בקיאות בחומר הנלמד .באותו יו ,שהיה היו האחרו
לאות שבועיי ,נכנ רבינו לחדר השיעורי ,בה למד אותו בחור ,על מנת
לערו את המבח .כול ישבו מתוחי במקומותיה ,למעט אותו בחור ,שידע
עמוק בלבו ,כי בי כה וכה ,בקרוב כבר לא יימצא בי כתלי הישיבה ,וא כ ,
מה מקו לדאגה ולפחד ,אדישות עצובה מילאה את ליבו ,ומ ה ת היה
בטוח ,שרבינו לא ישי ליבו אליו.
מה מאוד הופתע כשלפתע נקב רבינו בשמו ,והציג בפניו שאלה על דברי
התו ' ,בה הגה בעיו במש השבועיי האחרוני .הוא הזדק במקומו ,התנער
מ ההפתעה ,והשיב ברהיטות .על פניו של רבינו נשפכה נהרה ,הוא הציג בפני
הבחור קושיה עצומה על דברי התו ' ,ו תר באחת את ה ברו ,והבחור חיי
ואמר ,זוהי קושיית הרשב"א אבל לפי ביאורו של המהרש"א הכל מיושב היטב.
ומה הוא ביאורו של המהרש"א -שאל רבינו ,והבחור הרצה את הדברי
בבקיאות נפלאה .יש לציי -הו י ,כי על ביאור זה יש כמה קושיות ,העיר
בקול בוטח ולאלתר החל שופ את כל מה שלמד במהל השבועיי האחרוני ,
מקשה ומתר בונה ו ותר עוקר הרי וטוחנ זה בזה.
ורבינו משתאה ומחריש ,ההצליח ה' דרכו.
הבחור יי את משאו ,ורבינו רק זקנו באצבעותיו נת בבחור עיניי טובות
ואמר בקולו הרחימאי ,ובכ רואה אני ב בחור מוכשר לעילא ולעילא ,ממש
אתרוג מהודר שבמהודרי ,א מדוע אתה עוזב את הישיבה לא חבל .ובטר
היה בידי הבחור יפק לפצות את פיו ,השיב רבינו עצמו תו כדי דיבור על
שאלתו שלו; אהה ,אני מבי ,אתה חפ ללמוד בקרבת מקו לאמ האלמנה,
שמתגוררת בעיר פלונית ,שיקול ,שיקול.
213
