Page 390 - alef
P. 390

‫פרק טו | אמונה ותטדון‬                                                                           ‫‪376‬‬

 ‫חי במנוחת נפש מוחלטת בחינת "וידו "‪ 541.‬בהקשר זה‪ ,‬פע הביע פלא‪ ,‬אי‬
‫יתכ שיעקב אבינו לא שאל את יו בכל התקופה של שבע עשרה השנה‬
‫שחי איתו מה אירע עמו ואי התגלגל הדבר שהגיע למצרי ‪ ,‬שהרי זו דרגת‬
‫מלא ‪ ,‬לית די בר נש‪ ,‬ואמר‪ ,‬שיתכ שהיות וראה שיו עצמו לא אומר‪,‬‬
‫לא שאל אותו‪ ,‬אבל אי יו עצמו לא יפר כלו ? התשובה היא שיו חי‬
‫בחוש את ההכרה החזקה "לא את מכרת אותי כי א האלוקי "‪ ,‬וממילא‬

                                                       ‫מה נשאר ל פר‪542.‬‬
‫והיה מפליג את דרגתו המופלאה של הרב מטשעבי באמונה ובטחו ‪ ,‬כפי‬
‫שראה בעיניו כאשר הגיע ל"שערי ח ד" שבועות פורי לאחר שהגיע ממדינת‬
 ‫בוכרה לאר ישראל לאחר התלאות שעבר בשואה בפטירת בני משפחתו‪ ,‬אי‬
‫נצר את אבלו וכאבו הרב בליבו‪ ,‬כמאמר ה'חובת הלבבות' )שער הפרישות פ"ד(‪:‬‬
‫'הפרוש אבלו בליבו וצהלתו בפניו'‪ ,‬ואי שלמרות שליבו היה חלל בקרבו‪ ,‬בכל‬

                                 ‫זאת בחיצוניותו היה תמיד שמח וטוב לב‪.‬‬
‫ו יפר שפע בשיחה עימו הזכיר הרב ברמז את בניו שני פו בשואה ו יפר‬

 ‫לו ששניה היו גדולי תורה מופלגי ביותר‪ ,‬ושברור היה לו תמיד שה עתידי‬
‫להאיר את העול בתורת ‪ ,‬בתו דבריו אמר‪' :‬הקב"ה הוא אב הרחמ ורחמיו‬

 ‫רחמי אמיתיי המה'‪ .‬רבינו יצא מ החדר ופר בבכי‪ ,‬לא רק משו עצ‬
‫הריגת ‪ ,‬שהרי נהרגו רבבות אלפי ישראל ובראש ראשי אלפי ישראל גדולי‬
‫עול ‪ ,‬רק למראה גדלותו ותמימותו של הרב מטשעבי ע קונו‪ ,‬שקיבל את‬

                          ‫יי וריו באהבה ולא הרהר אחר מדותיו יתבר ‪543.‬‬
‫בניחומי אבלי של אנשי שנפטרו באורח טראגי‪ ,‬היה מ פר את ה יפור‬
‫על תלמיד הרמב" שהיה חביב עליו מאד‪ ,‬לימי נחלה ולפני מותו ביקש ממנו‬
‫הרמב" שלאחר שיגיע לעול העליו יתגלה אליו בחלו ויתר לו כמה קושיות‬
‫ותמיהות שהיו לו בעני הנהגת הבורא בעול ואכ לאחר פטירתו נגלה אליו‬
‫התלמיד בחלו ואמר לו שאי לו תשובות על הקושיות‪ ,‬אול הוא יכול לומר‬

                ‫לו שכשבאי לש רואי הכל בבירור שאי שו שאלה‪544.‬‬

                                                                  ‫‪ .541‬מפי רבי בנימי הכה פישר‪.‬‬
                                                                    ‫‪ .542‬מפי המשגיח רבי ד גל‪.‬‬
                                                                         ‫‪ .543‬שר התורה עמ' ‪.160‬‬

‫‪ .544‬מפי נכדו רבי אהר גולדברג‪ .‬ראה בילקוט מע לועז על פר שופטי עמ' פ"א שמביא מקור‬
                                                                                         ‫לכ ‪.‬‬
   385   386   387   388   389   390   391   392   393   394   395