Page 394 - alef

‫פרק טו | אמונה ותטדון‬ ‫‪380‬‬

‫אלו‪ .‬רבינו הגיע לישיבה ע מונית וקבוצת תלמידי המתינו לבואו‪ ,‬וכשיצא‬
‫מהמונית וראה אות האיר לה פני ע חיו לבבי‪ .‬ואמר לה ‪" :‬פע חשבת‬

‫כמה צרי להודות לקדוש ברו הוא שהוא מוריד לנו גש ‪ ,‬כמה מעלות טמונות‬
‫בגש ‪ ,‬אילו היינו מתבונני בכ היינו פורצי כא בריקוד‪ "...‬כשהוא מחווה‬
‫בידו לבחור העומד לידו לאחוז בקצה ידיו של רעהו‪ ,‬והוא בידו של הבא בתור‪,‬‬
‫ורצה לפצוח בריקוד‪ .‬אומר רבי דוד‪ :‬רבינו פתח לנו את העיני אי להביט על‬
‫מעשי הש ‪ ,‬ולהקריב זאת לחושי שלנו‪ ,‬שג מה שנראה לנו כמוב מאליו‪,‬‬

‫וכדבר שגרתי‪ ,‬טמו בזה ח ד הש שאי למעלה הימנו‪.‬‬
‫אחר כ הו י ‪" :‬בשנה רגילה אנו לא יודעי מ פיק להערי ולהודות על‬
‫כ ‪ ,‬לכ הקדוש ברו הוא עושה לנו שנה שחונה כדי שנדע מ פיק להודות על‬

‫הגשמי ‪ ,‬ושלא נראה זאת כמוב מאליו"‪551.‬‬

‫עם הצפה נשלדים הכודוב להכילה‬

‫בתו כל מ כת ח דיו של תמיכה באלמנות ויתומי ‪ ,‬ליווה רבינו שבורי לב‬
‫רבי ‪ ,‬חיזק ועודד ‪ .‬כמה וכמה פעמי כשצריכי היו להודיע לבני משפחות‬
‫הודעות לא קלות‪ ,‬היה הוא עושה זאת‪ .‬שאלוהו פע אי הוא מצליח בזה‪ ,‬וענה‬
‫שברור הדבר מ ברא פשוטה שכאשר הקב"ה שולח ל"ע צרה הוא שולח יחד‬
‫איתה את הכוחות להתמודד איתה‪ ,‬וממילא כשראה שלאחרי קשה לעשות‬
‫זאת‪ ,‬הבי שעליו מוטל התפקיד‪ ,‬והוא עושה זאת ע כל הכאב והרגש‪ ,‬א‬

‫ע אמונה חזקה ויציבה‪552.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬כאשר נפטרה הרבנית אשת חבר של רבנו‪ ,‬היתה חמותו עדיי‬
‫בי החיי והיות שהיתה זקנה מופלגת‪ ,‬חולה וחלשה ובני המשפחה חששו‬
‫להודיע לה את הבשורה‪ ,‬שמא תגובתה תהיה קשה מרוב צער על הבשורה הקשה‬
‫על מות בתה היחידה שהתגוררה איתה כל ימי חייה‪ ,‬ונפשה קשורה בנפשה‪.‬‬
‫אול רבינו פ ק שלא להעלי ממנה‪ ,‬ונימק זאת שאצל שרה אמנו מצינו‬
‫בחז"ל )רש"י בראשית כג‪ ,‬ב( שהשט בא ו יפר לה על העקידה וכמעט שלא‬
‫מת בנה‪ ,‬פרחה נשמתה‪ .‬והטעי זאת ‪ -‬תבינו שכאשר הקב"ה שולח צרה כזאת‬
‫הוא שולח ג את הכח לעמוד בה‪ ,‬אלא שאצל שרה אמנו מאחר שזה היה‬

‫‪ .551‬מפי בנו רבי בנימי גינזבורג‪.‬‬
‫‪ .552‬מפי רבי נטע שפירא‪.‬‬