Page 115 - 16222

‫ תודלי תולחמ ‪|115‬‬

‫לרוב תוך הפעלת מכבש לחצים וגיוס האתוס הציוני המרגש‪ 56.‬בכל‬
‫המקרים האלו המומחים והשרים סיפרו לציבור שהיוזמות הן הזדמנות‬
‫כלכלית נהדרת‪ ,‬אבל זה היה שקר — אם אכן היתה כאן הזדמנות‬
‫כלכלית נהדרת‪ ,‬לא היה נדרש סבסוד על מנת לשכנע יזמים לקפוץ‬

‫על המציאה‪.‬‬
‫בדרך כלל היו ההערכות הראשוניות של היזמים לגבי עלויות‬
‫ההקמה מוטות כלפי מטה‪ ,‬ובהמשך תפחו הסובסידיות והלוואות‬
‫מדינה היו למתנות‪ .‬מקרה קיצוני במיוחד התרחש ב"מפעל טקסטיל‬
‫נצרת"‪ ,‬שהיזם שלו‪ ,‬ג'ימי לוי‪ ,‬הונה את מדינת ישראל‪ :‬הוא ניפח את‬
‫עלויות הקמת המפעל כדי לתמוך בספקים שהיו לו איתם קשרים‬
‫עסקיים‪ ,‬פיגר בהחזר ההלוואות שקיבל מהמדינה ועיכב תשלומי שכר‬

‫לעובדים‪ .‬בסופו של דבר הפקיעה המדינה את המפעל‪.‬‬
‫מבחינה כלכלית טהורה היה עדיף להעניק לתושבי הפריפריה‬
‫קצבה קבועה שאינה מותנית בדבר‪ ,‬כמו דמי החלוקה של היישוב‬
‫הישן‪ ,‬ולא לסבסד אותם באופן עקיף ולא יעיל באמצעות מתן מתנות‬
‫לבעלי הון‪ ,‬אבל מובן שזה היה נראה הרבה פחות טוב‪ .‬אחרי הכול‪,‬‬
‫בקצבה לתושבים היה משום הודאה בכך שחזונו של בן גוריון על‬
‫הפרחת הנגב לא יתגשם לעולם‪ ,‬ואילו מפעלים מסובסדים נראים‬
‫מהצד‪ ,‬למי שאינו מבין מה באמת קורה‪ ,‬כעדות לפריחה כלכלית‬
‫מבטיחה‪ .‬אבל זהו פשוט בלוף‪ .‬מכיוון שלא היו כאן שום הזדמנויות‬
‫כלכליות‪ ,‬מוקדי התעסוקה שבפריפריה דרשו סבסוד קבוע‪ ,‬ולרוב ערי‬

‫הפריפריה לא היה כל סיכוי להגיע לעצמאות כלכלית של ממש‪.‬‬
‫אך הבעיות שלהן לא הסתיימו כאן‪.‬‬

‫מאחר שהבעיה של קובעי המדיניות היתה עודף תושבים באזורים‬
‫שאין בהם תעסוקה‪ ,‬המטרה של התוכניות הכלכליות שלהם היתה‬
‫למקסם תעסוקה ולא רמת חיים‪ .‬כלומר‪ ,‬להעדיף תעשיות שמעסיקות‬
‫הרבה אנשים בשכר נמוך על פני תעשיות שמעסיקות מעט אנשים‬
‫בשכר גבוה‪ .‬זו הסיבה להתמקדות בתעשיית הטקסטיל‪ ,‬שאין‬
‫למדינות מערביות כמו ישראל יתרונות יחסיים בה‪ .‬למעשה‪ ,‬עוד‬
‫לפני קום המדינה התקשו יצרני הטקסטיל המקומיים להתמודד עם‬
‫יבוא מתחרה זול‪ ,‬בעיקר ממזרח אירופה ומיפן‪ 57.‬על כן‪ ,‬לא זו בלבד‬