Page 116 - 16222
P. 116
116כסף כחול לבן|
שתושבי הפריפריה היו תלויים בנדיבותם של תעשיינים ובהנשמה
מלאכותית המועברת דרך קבע מהממשלה ויכולה להיפסק בגלל
גחמה רגעית ,אלא שרבים מהם גם הוסללו מראש לתחום שלא היה
לו שום סיכוי לשגשג ולהתפתח בישראל ,וכתוצאה מכך הם לא רכשו
השכלה וכישורי עבודה אשר היו עשויים לשרת אותם בענפים שיש
להם עתיד של ממש ,וסבלו ממחסור באפשרויות בהשוואה לתושבי
הערים הגדולות58.
כבר יותר מחמישים שנה שפוליטיקאים מהאופוזיציה תולים את
העוני בפריפריה בחוסר האכפתיות של מקבלי ההחלטות בממשלה,
ואילו פוליטיקאים מהקואליציה מתגאים בהשקעות ובסובסידיות שהם
מעבירים ליישובים .שני הצדדים שוגים .לא משנה כמה סובסידיות
והנחות מס יושקעו בהם ,מרבית היישובים המרוחקים אשר תוכננו
ללא הצדקה כלכלית ימשיכו לפגר אחרי הערים הגדולות והמרכזיות,
וצעיריהם המוכשרים ביותר יעזבו .סביר שגם בעוד מאה שנים
מהיום עיירות הפיתוח לשעבר יהיו עניות יחסית ,ושיעור המתגוררים
במטרופולינים הגדולים יהיה דומה לשיעורו היום .הפערים בין
הפריפריה למרכז בישראל אינם תוצאה של הזנחת הממשלה ,אלא
של אשליית שליטה ,של מדיניות שהיתה ונשארה איוולת כלכלית
מוחלטת.
הדרך הטובה ביותר לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז היא
לצמצם את הפריפריה :להפסיק עם הסובסידיות והטבות המס ,לשחרר
את מגבלות התכנון בערים הגדולות ולאפשר להן לגדול באופן
משמעותי על חשבון העיירות הקטנות והמרוחקות .אפשר כמובן
לרשת את כל הארץ ברכבות מהירות ויקרות שיקלו על האזרחים לגור
בירוחם ולעבוד בבאר שבע ,אבל הגיוני ויעיל יותר פשוט לנטוש את
ירוחם ולעזור לתושביה לעבור לבאר שבע .אין בכך שום דבר עצוב —
ירוחם היא בסך הכול מקום .העניין החשוב הוא רמת החיים של בני
אדם ,לא שמירה על מקומות .הסרת מגבלות הפיתוח והסובסידיות
יכולה לתמוך בהיווצרותו של דפוס הגיוני יותר מבחינת פיזור
האוכלוסייה במרחב ,התואם את ההזדמנויות הכלכליות והתרבותיות
שישנן באזורים שונים בארץ ואת העדפותיהם של התושבים ,ועל