Page 201 - 16222
P. 201
השליטה תוילשא לש פוצןינ |201
"דצמבר המר" ,זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן ב"מבט" ריאיון" :הציבור מטומטם ולכן
הציבור משלם ,מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם"
האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת ירדנה יותר מהכול
הולך למילואים ,וסופר את הכסף שאין.
ומשיח לא בא...
השיר הזה נעשה עם השנים סמל לאדישות הממשלתית ולהתעמרות
באזרח הקטן ,שנאלץ לשלם בגדול ,הולך למילואים וסופר את הכסף
שאין .זהו הנראטיב האהוב על הציבור והתקשורת בישראל ובמדינות
אחרות בכל הקשור למשברים כלכליים ,אך הנראטיב הזה שגוי .יש
אמנם הרבה אמת בביקורת הציבורית על הממשלה ועל המערכת
הפיננסית ,ונרחיב עליה בהמשך ,אך יש אמת רבה גם באמירה
הלא פופולרית של ארידור על הציבור המטומטם .אותו אזרח קטן,
ש"נאלץ לשלם בגדול" ,בוחר מרצונו החופשי להצביע לפוליטיקאים
שמבטיחים הבטחות חסרות כיסוי ומעניקים הטבות לקבוצות אינטרס
צרות ,בוחר מרצונו החופשי להשקיע את כספו באופן חסר אחריות,
ומשוכנע בגלל אשליות השליטה שהממשלה מסוגלת להציל אותו
מכל צרה .מידת התבונה והאחריות של הפוליטיקאים היא בסך הכול
השתקפות של מידת התבונה והאחריות בקרב הציבור הרחב ,וזה היה
נכון בשנות ה־ 1980בדיוק כפי שזה נכון כיום.
כדי להסביר את משבר מניות הבנקים עלינו להקדים ולהסביר
מהם בנקים .בניגוד למה שרבים חושבים ,בנקים הם לא קופות חיסכון.
הכסף שאנו מפקידים בהם אינו יושב באיזושהי כספת עשרות מטרים
מתחת לאדמה ,אלא משמש ברובו להשקעות .בנקים הם מתווכים בין
אנשים שאינם זקוקים לסכומי הכסף שיש ברשותם כרגע ,ובין אנשים
אחרים שזקוקים להלוואות ,למשל לצורך רכישת דירה ,תשלום שכר
לימוד או הרחבת העסק .קיומם נובע ממה שכלכלנים מכנים "יתרונות
לגודל" :אם אדם פרטי ינסה להלוות את כספו לאחרים ,יהיה לו קשה
לאמוד את הסיכון הנלווה להלוואה ,לאכוף חוזים ולפזר את הסיכונים
