Page 247 - 16222
P. 247
טטיםותממ תויסוד |247
למשקיע פרטי ושנתיים לאחר מכן שווי המפעל גדל ,האם פירוש
הדבר הוא שהיתה כאן שחיתות ,או שמא היה כאן תהליך התייעלות
מוצלח? קשה לדעת .בהחלט ייתכן שלהפרטות מהסוג שהיה בישראל
בשנות ה־ 1990התלוו מקרי שחיתות וניסיונות להטות את התוצאות
לטובתו של איש עסקים זה או אחר אשר הצליח לקשור קשרים
משמעותיים במסדרונות השלטון .למעשה ,זוהי הבעיה הבסיסית עם
מעורבות ממשלתית — אילו היו החברות האלה פרטיות מלכתחילה,
לממשלה לא היו "פרסים" לחלק לאנשי עסקים ,ולא היה טעם בחיבור
בין הון לשלטון.
אך גם אם נקבל חלק מהטענות בנוגע לשחיתות ,אין זה אומר
שההפרטה לא היתה מוצדקת מלכתחילה .גם אם בעל הון כלשהו זכה
במתנה חד־פעמית בשווי כמה מאות מיליוני שקלים בזכות קרבתו
לשר הממונה ,סכום זה היה זניח בהשוואה לבזבוז העצום שליווה את
כלל מפעלי חברת העובדים בכל שנה מקום המדינה ועד ההפרטות,
ולמחיר העצום ששילמו אזרחי ישראל ברמת חייהם בכל יום ויום
בגלל חסימת התחרות והעיוות בהקצאת המקורות .אלה סדרי גודל
אחרים לגמרי.
הטענה בנוגע לאידיאולוגיה הזרה ,אשר צצה לה לפתע ורק
בגללה השתנה המשק ,שגויה לגמרי .אידיאולוגיות אינן מופיעות
ונעלמות סתם כך באקראי ,מידת הצלחתן תמיד תלויה בתנאים
בשטח .רבים מהפוליטיקאים והפקידים אשר הובילו את מהלכי
ההפרטה גדלו בהסתדרות ובארגוניה .הם לא שינו את דעתם
סתם כך ביום בהיר אחד .הם פעלו כפי שפעלו משום שהם ראו
את הפער ברמת החיים בין ישראל ומדינות אחרות ,והבינו שרק
ביטול הסובסידיות ופתיחת המשק לתחרות יוכלו לצמצם את הפער,
למרות שהתהליך יוביל לקריסת חברת העובדים .יכולת ההישרדות
של החלום הציוני היתה תלויה בכך .מדינות שמנהיגיהן לא הבינו
זאת ,כגון חלק ממדינות אמריקה הדרומית ,אסיה ומזרח אירופה,
נשארו מאחור בשנות ה־ ,1990בזמן שישראל התקדמה עם שאר
העולם המערבי.
