Page 67 - 16222
P. 67
שורשים | 67
בין מדינות שונות ,שכן הם מעידים בעקיפין על תפוצתן של אשליות
שליטה ,אשר פוגעות ביעילות המערכת הכלכלית.
כיצד ניתן להסביר את התוצאות האלה ואת תפוצתן הגבוהה
של אשליות השליטה בישראל? בדומה להון האנושי ולמסורת
הדמוקרטית ,גם כאן חיפוש התשובה מחייב אותנו ללכת אחורה,
שנים רבות לפני הקמת המדינה .כך כתבה ההיסטוריונית אניטה
שפירא בפסקה קצרה ומופלאה המתייחסת לרבים מהנושאים שבהם
נעסוק בפרקים הבאים46:
התנועה הציונית מראשיתה היתה בגדר התרסה של הרצון
האנושי מול תהליכים היסטוריים :תנועת ההגירה הגדולה של
יהודים פנתה מערבה ,אל עבר מדינות תעשייתיות ועשירות
במשאבים ובהזדמנויות ,ואילו התנועה הציונית קראה להגירה
מזרחה ,לארץ דלה ונחשלת; התהליך ההיסטורי היה בכיוון
של תיעוש ,ואילו התנועה הציונית דיברה על רומנטיקה של
עובדי אדמה; חלק לא מבוטל מן היהודים נעו לעבר טמיעה
בקרב העמים שבתוכם ישבו ,והציונות הרימה על נס את
הפרטיקולריות הלאומית היהודית; ארץ ישראל נראתה ארץ
שלא תצלח להתיישבות ,העם היהודי לא הוכיח כישרונות של
עם מיישב ,ובכל זאת המפעל הציוני קם והיה ,מתריס כלפי
ההיסטוריה ,מגשים כביכול את דברי הרצל "אם תרצו — אין
זו אגדה".
לא ניתן לחלום על התרסה שכזו כלפי תהליכים היסטוריים ללא
הערכת־יתר אופטימית של היכולת לעשות מעשה שלא נעשה מעולם
— ללא אשליית שליטה.
כאשר אני כותב שהיתה זו "אשליית שליטה" ,אין כוונתי שהיה
בכך משהו רע .העולם היה מקום משעמם אילו הונעו כל בני האדם אך
ורק על ידי המניע הכלכלי הטהור וחישובים הסתברותיים שמרניים,
ולא נסעו עד קצות תבל במרדף אחר אשליות שונות ומשונות.
אני גם לא מתכוון לטעון שהתנועה הציונית נכשלה בהקמת
