Page 103 - 14322
P. 103
להילחם או לברוח |103
עקב של לובוטן בגון בז' מבריק .לא היתה לי בעיה להודות שהיא
מקור השראה לסטייל שלי ,מאחר שבעיני היא היתה האלגנטיות
בהתגלמותה.
שערה החום־כהה עוצב בתספורת קצרה וחדה ,והקצוות המבריקים
נגעו בסנטרה .היא תחבה את השיער מאחורי אוזנה הימנית ,חושפת
עגיל משובץ יהלום גדול .עיניה הכהות היו מלאות דאגה.
"אני בסדר ",אמרתי עוד לפני שהיא שאלה.
"היית צריכה לקחת יום חופש".
"בשביל מה?" התקרבתי אליה עם כוס הקפה שלי" .אני צריכה
לחזור לשגרה .יש לי המון פערים להשלים .את יודעת ,בתור הבוסית
שלי את בעצם אמורה ללחוץ עלי לחזור".
סטלה נחרה בבוז" .אני רוצה לחשוב שאני גם בן אדם ,ולא רק
בוסית".
צחקתי כשהיא ליוותה אותי בחזרה אל המשרד שלי" .את יחידה
במינך".
"כיוון שאת לא מקבלת את ההצעה שלי לקחת עוד חופש ...אני
יכולה לעשות משהו כדי לעזור?" היא החוותה בידה לעבר המשרד
שלי בהצעת עזרה עם העבודה" .ובלעזור אני מתכוונת להעביר חלק
מהעבודה שלך אל גייב".
בתור העובד החדש והצעיר ביותר שלנו ,גייב עבד עם לקוח אחד
בלבד בכל פעם ,כך שמבחינה טכנית הוא היה זמין יותר ממני ,מסטלה
או מפול ,המעצב הבכיר השני.
"אני באמת בסדר .ואת יודעת שבחיים לא אעביר עבודה ממני
למישהו אחר .החזה שלי כואב רק מעצם המחשבה ",התבדחתי .אבל
זאת היתה האמת .יכול להיות שלפעמים אהבתי מדי להיות בשליטה,
אבל זאת פשוט מי שאני.
"טוב ".סטלה הביטה בי ברצינות" .אבל תגידי לי בבקשה אם את
לא מסוגלת לעמוד בכול .וזה לא רק מתוך טוב ליבי .אנחנו לא יכולים
להרשות לעצמנו לפשל בפרויקטים הנוכחיים שלך .שניהם לקוחות
ותיקים".
